המרצים היו מקצועיים חלקם אפילו מבריקים. נאור היה תחמן ושקרן וניצל לא פעם את תמימותם של תלמידים צעירים רבים שרצו לפתח את הפוטנציאל שלהם ולהתחיל בקריירת פרסום. אישית נפגעתי מלשונו החלקלקה. למזלי השכלתי עם השנים והתמודדתי עימו בבית משפט.

היום ניתן לראות סטודנטים לתקשורת במכללות שונות בארץ שמרגישים בעת הלימודים כי העולם בכף ידם, לצערי, לא כך הדבר. שוק הפרסום הישראלי סובל מאנומליה חסרת גבולות שלא מאפשרת כניסתם של שחקנים חדשים למשחק . לא די בכך, מספיק רק לעקוב ולראות שמידי יום מתפטרים מתפקידם בכירים בפרסום במקומי ופונים לדרך עצמאית. ועוד לא הזכרנו את משרדי הפרסום הקטנים שנרמסים, ועל חוסר צמיחתם של "הגדולים". "עבודי קריאייטיב" או בלשון הסטודנטים "עבודי " מסמל תקופת בתולים של פרסום מקומי (ללא קשר למהלכים כאלו ואחרים שנעשו ע"י מנהלים שונים שלא נהגו כראוי והלינו שכר), אני ממליץ לקוראים לקרוא את "עבודי הספר" ולהבין כמה דברים על המותג. בית הספר הוא בעצם הנס האחרון של כל מה שהמותג עבודי ייצג – ולצערנו הוא הורד השבוע עקב ניהול כושל. לי כתלמיד שם בעברי – על כל התרעומות שהיו לי ולכיתתי על הניהול הכושל, על ההבטחות שלא קוימו ועל האווירה הקצת מעורערת ולא יציבה במקום- עדיין צר על סגירתו. אני יודע שדבריי אלה מכעיסים הרבה שנפגעו, אך עדיין – כמאמר השיר "זה לא כל כך נעים לראות גן סגור"- במיוחד וזה הגן שלמדת בו . אני אשמח לדעת כי בעל המותג – אהרון עבודי – יחזיר עטרה ליושנה ויפתח אותו מחדש בהנהלה מוצלחת יותר מקודמתה.

כל כך חבל עד דאבדין. יהיה לי הזכות לומר שזכיתי ללמוד שם ולהעביר תקופה מופלאה. מקווה שימצאו המשאבים לטובת פתיחתו המחודשת. יחד עם זאת – אי הסדרים מעולם היו מנת חלקו. סגירתו היא רק רמז לבאות בעולם הפרסום הישראלי ההולך לאבדון.

עוד בוגר מרוצה

תתאגדו כמה שיותר מהר בפייסבוק ואיפה שאפשר להוציא צו יציאה להרמן מהארץ. הבןאדם שרלטן...

להתאגד, וכקבוצה לתבוע את שכר הלימוד כמה שיותר מהר.