פרסום ושיווק

קרב האיתנים שמתחולל כעת בשוק הפנסיה - על הכסף שלכם

אורי לביא-פלג | 
בימים אלה מתחולל קרב איתנים על הפנסיה. ליתר דיוק: למי תהיה הזכות לתפעל אותה – ולהיות אחראי על העברת כספי הפנסיה של העובדים מהמעסיק לגוף המוסדי (קרן הפנסיה, קופת הגמל או חברת הביטוח). האוצר מסדיר בשנים האחרונות את אופן העברת כספי הפנסיה באופן אינטנסיבי. תהליך ההסדרה כולל בעיקר את הקמת המסלקה הפנסיונית וממשק המעסיקים שתכליתם לצמצם למינימום את הבעיות בהפקדות הפנסיוניות.
מי שטיפל בהעברת הכספים הפנסיוניים, באופן מסורתי, היו סוכני הביטוח ובפרט סוכנויות הביטוח הגדולות, המכונות מנהלי הסדר פנסיוני. עד כה נהוג היה שהשירות הזה ניתן חינם למעסיק, במסגרת תפקידו של סוכן הביטוח כמשווק הפנסיה. סוכן הביטוח היה מקבל בתמורה, בנוסף לתגמול מחברת הביטוח או קרן הפנסיה, גם את האפשרות לשווק ביטוחים נוספים לעובדים ובכך להגדיל את הכנסתו.
 
מה הבעיה עם השיטה הזו? כידוע - בכלכלה - אין ארוחות חינם. בכל מקום שמישהו מקבל משהו בחינם (או בזול מאוד) – מישהו אחר משלם את המחיר.
אז מי משלם בפועל את עלויות תפעול הפנסיה? העובד שחוסך לפנסיה. כיצד? באמצעות דמי הניהול שהוא משלם (שנקבעו על ידי סוכן הביטוח ששיווק לו את הפנסיה), שמראש נקבעו כך שיתגמלו גם את הסוכן שנותן שירותי תפעול פנסיוני למעסיק. כלומר העובד סבור שהוא משלם לחברת הביטוח על ניהול כספו. בפועל הוא משלם גם לסוכן הביטוח - הן על הליך השיווק והתאמת המוצר הפנסיוני והן על תפעול ארוך טווח של הפנסיה, שהמעסיק אחראי לו.
יגידו רבים, אז מה הבעיה? פנסיה של העובד, שהוא ישלם. ובכן, יש מספר בעיות.
ראשית, זה לא תפקידו או חובתו לשלם. חוק פנסיית חובה מ-2008 חייב את המעסיקים לשלם פנסיה לעובדים שלהם, ובמסגרת חוק זה הם אחראים לדאוג לכך שהכספים שהעובד והמעסיק מפרישים לפנסיה (בהתאם להסכם ביניהם) יגיעו לחשבון הפנסיוני של העובד. היה מי שהמשיל זאת לכך שהמעסיק ינכה ממשכורתו של העובד גם את עלות הפקת תלוש השכר ואת עלות חישוב השכר. בסופו של דבר זו אחריות המעסיק ולכן הוא צריך לשאת בעלויות הרלוונטיות.
בעיה נוספת, היא שהעובד אינו יודע שהוא משלם על תפעול הפנסיה. אפילו אם הוחלט שהעובד צריך לשלם על תפעול הפנסיה שהמעסיק מקבל – המינימום הנדרש הוא לפעול בשקיפות, ולעדכן את העובד שהוא משלם את המחיר, מה שכאמור – לא קורה. סעיף זה מעביר אותנו לסעיף הבא.
העובד אינו יודע כמה הוא משלם. למען הדיוק יש להוסיף כי גם המעסיק אינו יודע כמה הוא משלם. כיוון שהעלויות נכללות בתוך דמי הניהול שהעובד משלם – אין שום סכום שמוגדר כדמי טיפול, ואף אחד לא יודע בדיוק כמה משלם העובד על תפעול הפנסיה, כיוון שבשום מקום לא מוגדרת עלות תפעול הפנסיה. זה מוביל לבעיה אחרת – אם עלות מסוימת לא מוגדרת ולא קבועה ומעוגנת בהסכם – אז ניתן לומר בוודאות שלא נערך שום משא ומתן, שום מיקוח ושום ניסיון להפחית את העלויות ולקבוע מה הן כוללות. מה שמאפשר לקבוע במידה גבוהה של ביטחון שהעלות מתומחרת ביתר.
השורה התחתונה של המצב כיום: העובד משלם, ללא ידיעתו, סכום גבוה מדי, שהמעביד שלו אמור לשלם. ויש מי שחושב שזו בעיה. המפקחת על הביטוח דורית סלינג'ר מנסה להעביר כעת רפורמה (עברה ביום א', ה-16 באוגוסט את אישור וועדת השרים לענייני חקיקה) במסגרתה נקבע כי אף גוף לא יוכל לתת שירותי תפעול פנסיוניים במקביל לשירותי שיווק וייעוץ פנסיוניים. בפשטות: סוכני הביטוח יצטרכו להחליט האם הם מתפעלים או משווקים.
לרפורמה זו עשויה להיות השפעה דרמטית על השוק כולו. רובם המוחלט של המעסיקים מקבל שירותי תפעול פנסיוניים מסוכן הביטוח, ללא תשלום. כולם יצטרכו לפנות כעת לגוף חיצוני ולשלם לו עבור תפעול הפנסיה של העובדים.
יש לומר כי בפועל מתחיל כבר תהליך במסגרתו מעסיקים עוברים לתשלום דמי טיפול לסוכנויות ביטוח גדולות, כך שהתפעול משולם על ידי המעסיק ולא על ידי העובד, אולם הרוב המוחלט של המעסיקים מגלגל (שלא במודע) עלות זו על החוסך, באמצעות דמי הניהול.
אין ספק שצעד זה ישליך ישירות על המעסיקים, שייאלצו לשאת בעצמם בעלויות תפעול הפנסיה. טיפול עצמי בפנסיה דורש כישורים, מיומנויות וכח אדם שלא לכל עסק יש, ולכן סביר להניח כי עסקים רבים ייאלצו לפנות לגוף חיצוני, ולשלם לו כסף. עלויות אלו עשויות להטות את הכף של עסקים רבים, ולפגוע ברווחיות שלהם.
בעיה נוספת צצה השבוע, בעקבות חשיפת "פוליסה", כי משרד האוצר שמפקח מקרוב על סוכני וחברות הביטוח – אינו מתכוון להחיל פיקוח על גופים שיעניקו שירותי תפעול פנסיוניים. באוצר מסבירים כי האחריות בין כה וכה מוטלת על המעסיק, ולכן אין צורך לפקח על החברות שיתווכו בין המעסיק לגוף המוסדי. רבים אחרים סבורים כי כל גוף שגובה תשלום עבור פעילות תפעול פנסיונית צריך להיות מפוקח.
בסופו של דבר, ייאמר לזכותה של המפקחת על הביטוח כי היא זיהתה כשל שוק חמור בענף הפנסיוני. כשל זה גרם לכך שהעובדים שילמו, וביתר, על שירות שלא הם אמורים לשלם עליו. אולם, במקום לשפוך את כל המים יחד עם התינוק, כפי שנעשה בפועל, ניתן היה לקבוע כללים ברורים, שיובילו לכך שהמעסיק ישלם על תפעול הפנסיה, והעובד יקבל שירותי תפעול פנסיוניים מפוקחים, הוגנים ושקופים. 
מאת: אורי לביא-פלג, כותב ועורך בפועל ב'פוליסה' – עיתון הביטוח, הפנסיה והפיננסים
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה