כשמקשיבים לאנשים כמו אלון זייפרט או ניסים מויאל מבינים מה היה פה לפני 10-15-20 שנה ומה יש פה היום. הפער באיכות האנשים שהיו בפרסום בתחילת העשור הקודם לאלו שנמצאים בו היום הוא בלתי נתפס

אולי זו גם סתם הצגה. לא מכיר את האיש. אבל לפחות הוא השתדל לשדר שהוא לא מתלהב יותר מדי מעצמו ומהתעשייה. משהו קצת מרענן לעומת כמה נאדים נפוחים (בלי שמות) שרואיינו לפני.

מעניין, מלמד וגם קצת מתסכל. קצת הרבה

לומר ״זייפרט בראיון צנוע״ זה כמו לומר ענבל אור בראיון אמין״

לעולם לא אשכח את הראיון במקאן... הייתי אז קופי צעיר, רק יצאתי מתרצה. הוא לא הסתכל עליי כל הראיון, זפזפ בין פורמולה 1 לשידור חוזר לא חשוב כלשהו. לבסוף הוא הואיל בטובו להסתכל לי בעיניים לשניות בודדות ומתנשאות והציע לי לעבוד תמורת 0 שקלים למשך 3 חודשים. אם תהיה טוב בתקופה הזו, נדבר כבר על משכורת קבועה. לאחר כמה ימים התחלתי לעבוד במקאן, אלו היו היומיים האומללים ביותר שלי בענף (שאני כבר למעלה מ-15 שנה בו). לאחר יומיים, נכנסתי לחדרו, החזרתי את כרטיס העובד, ואמרתי שכנראה הכבוד שלי בכל זאת שווה משהו. אין לי ספק שהאיש גאון, מוכשר ופורץ דרך. אבל כשקראתי את צמד המילים "ראיון צנוע", לא יכולתי להישאר אדיש. אני שמח שהענף שלנו השתנה מאז עידן זייפרט, זה שווה יותר מכל הצלחה בינלאומית.