לקראת יום הצרכן הבינלאומי החל ב-15/3/07, יוזם ארגון "אמון הציבור" הצעת חוק מהפכנית שתסדיר את אחת הבעיות הכאובות בקרב הצרכנים הישראלים והיא הקושי החמור של צרכנים להתנתק מספקי עסקאות מתמשכות.הצעת החוק, אשר גובשה על ידי צוות מומחים מטעם הארגון, מסדירה את נושא ההתנתקות מעסקאות מתמשכות בכל התחומים: כבלים, סלולר, אינטרנט, עיתונים, רפואה דחופה, בנקים וכו'.
הארגון הגיש את הצעת החוק לסגן ראש הממשלה ושר התמ"ת, ח"כ אלי ישי להתרשמות והחלטה בנושא.

לדברי הארגון, אחת התופעות השכיחות בעסקאות לטווח ארוך היא שכאשר צרכן רוצה להתקשר עם עסק, הדבר נעשה בקלות רבה, באדיבות נפלאה ובמהירות שיא. לעומת זאת, כשהצרכן מעוניין להתנתק ממנו, לפתע לא ניתן להשיג את שירות הלקוחות, לא מחזירים טלפונים, מעבירים מנציג לנציג, שולחים אליו נציג שימור לקוחות לשכנע שיישאר, ולעיתים גם ממשיכים לחייב אותו חרף רצונו.

בשל כך, החקיקה המוצעת מחייבת את העסק לתת לצרכנים מידע מלא על הזכות להתנתק מהעסקה ולאפשר דרכי התנתקות זמינות ופשוטות ללא מגבלות בלתי סבירות.

יתרה מכך, הצעת החוק מהווה מהפכה צרכנית של ממש, משום שהיא מסירה את הנטל מכתפי הצרכן ומעבירה אותו אל כתפי העסק, בין היתר על ידי קביעה, כי בחלוף 3 ימים ממועד מסירת הודעת ההתנתקות, יחשב הצרכן למנותק מהעסקה ולא יחויב בגינה, גם אם העסק מיוזמתו המשיך לקיים אותה. כלומר, על פי ההצעה, אם הצרכן העביר לעסק הודעה על רצונו בהתנתקות, אזי לאחר 3 ימים, יחשב הצרכן - על פי חוק - כמנותק, וזאת בין אם העסק ניתק בפועל ובין אם לאו.

כמו כן, מוצע כי ההתנתקות תוכל להיות בכל דרך - בפקס, במייל, בדואר, ובטלפון, דבר שיש בו כדי להקל על ציבור רחב של צרכנים.

אם תתקבל ההצעה, תשים קץ למסלול היסורים שעובר לקוח בבואו להתנתק מהעסקה. הרעיון להצעת החוק נולד לאחר שהתקבלו ב"אמון הציבור" תלונות רבות מצד צרכנים העוסקות בנושא.

מדו"ח שערך אמון הציבור בו רוכזו ונותחו התלונות הרבות עולה, כי קיים פער בלתי סביר בין הקלות שבהתחברות, לבין הקשיים שבהתנתקות וכי תהליך ההתנתקות, שאמור להיות פשוט ומיידי, תובע מהצרכן השקעה רבה של זמן ואנרגיה.

בדו"ח אפשר לראות תופעה של קשיים בלתי סבירים בהתנתקות: בין אם מדובר בהתנתקות מפרכת מחברות הכבלים הוט ויס, או בהתנתקות מאורנג' או מסלקום או מפלאפון, ובין אם ההתנתקות היא מברק, קווי זהב, ובזק בינלאומי - נמצא שבכל התחומים ההתקשרות היא מתמשכת ותהליך ההתנתקות עלול לארוך חודשים, וכרוך במשלוח פקסים, שיחות טלפון רבות, חיוב בקנסות וחיובים לאחר ההתנתקות.

עוד טוען הארגון, כי התופעה העולה מהדו"ח מלמדת על שיטה מכוונת להתשת הצרכן ומבטאת זלזול של העסקים בציבור הצרכנים ובכבודם, זילות של העסקים בעיקרון היסוד העומד בתשתית החקיקה האזרחית כי "חוזים יש לכבד" ונגע רע בתרבות הצרכנית בישראל.

מעבר לפגיעה הישירה בציבור הצרכנים, הערמת קשיים על התנתקות מעסקה היא בבחינת פגיעה קשה מאוד בתחרותיות בענפי פעילות מרכזיים במשק המשפיעה לרעה על המשק כולו. לפיכך, הקושי בהתנתקות יוצר חסם משמעותי למעבר של צרכנים מעסק לעסק ובכך פוגע בתנאי יסוד לתחרות בין עסקים.

על מנת להבין את מימדי התופעה יצויין, כי על פי סקר הוצאת משקי הבית האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2004 עמד היקף העסקאות המתמשכות (טלוויזיה רב ערוצית, טלפון, טלפון סלולרי, ספקי אינטרנט, מנוי לעיתון, רפואה דחופה וכו') על כ-14 מיליארד שקל. סביר להניח, כי במרוצת השנים שחלפו מאז, סכום זה גבוה היום בהרבה.

כאמור, הצעת "חוק ההתנתקות" של אמון הציבור באה לתת מענה לתופעה זו באמצעות שינוי הפרקטיקות הפסולות הקיימות היום, ומתן הגנה לציבור הצרכנים תוך עידוד משמעותי לתחרות במשק.