לפי מהלך הבחירות האחרונות ותוצאותיו, ניכר כי למחאה הפוליטית שהתפשטה ברחבי הארץ בשנה החולפת הייתה השפעה. כמובן, שהיא לא הייתה המשפיעה היחידה (היה, לדוגמא, גם אלמנט עייפות הציבור בהגיעו לסבב בחירות רביעי בתוך שנתיים), אבל היא בהחלט נתנה רוח-גבית לגדעון סער בפרישתו מהליכוד ובהקמת 'תקווה חדשה', גורם חשוב בשינוי מאזן הכוחות בבחירות אלו, וגם תרמה, במידה מסוימת, להחלטתם של כ-300,000 מצביעי ליכוד להישאר בבית ביום הבחירות.

במהלך שנה זו, אחת התגובות המזלזלות הנפוצות כלפי המחאה הייתה כי מספר המפגינים מייצג "בקושי רבע או חצי מנדט". תגובה זו, בין אם היא נובעת מחוסר הבנה של דינמיקה פוליטית או מהתעלמות מכוונת, אינה לוקחת בחשבון את היכולת של קבוצה נחושה ובלתי-מתפשרת, גם אם היא די קטנה, להשפיע על המציאות.

נאסים ניקולס טאלב, מסאי אמריקאי ממוצא לבנוני, הידוע בכתביו בנושא אקראיות, הסתברות ואי-ודאות, אשר התפרסם בעיקר הודות לספר 'הברבור השחור', מגדיר בכתביו האחרונים את 'חוק המיעוט': מספיק שמיעוט נוקשה ובלתי-מתפשר, שמוכן להסתכן, יגיע לגודל מסוים, גם אם צנוע, כדי שהאוכלוסייה כולה תיאלץ להתיישר עם רצונותיו. זה נשמע אולי לא-אינטואיטיבי, אבל זה עובד. זה עובד כיוון שרוב האוכלוסייה נוטה להיות אדיש -- לאו דווקא במובן השלילי, אלא פשוט במובן שלא אכפת לו כך או כך.

דוגמא מהעולם החברתי: ברוב המקומות הציבוריים בישראל, כולל באירועים של חברות עסקיות, יגישו אוכל כשר, גם אם אלו המקפידים על כשרות הנם מיעוט בקרב האוכלים. בעבר, חלק מהמוטיבציה לכך נבעה מתוך תפיסה שבמדינת היהודים רצוי לשמור, לפחות בפרהסיה, על צביון יהודי. כיום, למעט אולי בכמה מקומות בודדים, אין לתפיסה זו אחיזה משמעותית, אלא שהשמירה על כשרות נובעת מדבר פשוט – אלו שאינם שומרים על כשרות יכולים לאכול גם אוכל כשר (כלומר, הנם אדישים), בעוד המקפידים על כשרות לא יוותרו על כך.

בתחום הפוליטי, יש, לעיתים, התרעמות רבה על כך שהחרדים, שהנם מיעוט אם כי לא קטן, כופים דברים מסוימים על שאר האוכלוסייה. יכולתם לעשות כן נגזרת מכוחם הפוליטי (אם כי, לפחות בתאוריה, כח זה היה אמור להיחלש עם הפיכתם לחלק אורגני מגוש הימין והפסקת היותם לשון מאזניים), אבל גם במידה רבה, מ-'חוק המיעוט' – כלומר, מעמידתם הבלתי-מתפשרת על נושאים מסוימים, אשר לשאר השחקנים הפוליטיים יש אפשרות גדולה יותר להתפשר עליהם. לא מדובר רק בענייניים דתיים. יש שיטענו, לדוגמא, כי גם למפלגות הציונות הדתית יש השפעה פוליטית שאינה פרופורציונלית לגודל האוכלוסייה אותן הן מייצגות. השפעה זו לא נבעה מהיותם לשון-מאזנים פוליטית, אלא מנחישותם האידיאולוגית, אשר באה לידי ביטוי גם בעובדה כי אוכלוסייה זו מוכנה לקחת סיכונים לטובת הערכים בהם היא מאמינה.

בחזרה למחאה הפוליטית של השנה האחרונה. למרות שיש גרעין קשה של תומכי נתניהו, הרי שרוב הציבור הנו, בסופו של דבר, די אדיש לזהות ראש הממשלה. זה לא שלא אכפת לו, אבל יש גבול עד כמה יילחם, ובעיקר עד כמה יסתכן, כדי לכפות את רצונו על השאר. לעומת זאת, סיסמת המחאה כי "אין מצב שיכהן בישראל ראש ממשלה הנאשם בפלילים" המבטאת עמדה בלתי-מתפשרת, יחד עם נחישותם של המוחים אשר הפגינו בחום ובקור, ללא תלות במצב הסגרים והתחלואה, הצליחה להשפיע על המציאות הפוליטית בישראל. למרות שיש רבים המפקפקים בעניין, האירועים האחרונים מראים שוב כי עמדה בלתי-מתפשרת ונחישות, המתבטאת גם בלקיחת סיכונים, יכולים לייצר אקטיביזם פוליטי חוץ-פרלמנטרי יעיל ומשפיע. מיעוט, אם הוא נחוש, יכול לשנות מציאות.

הכותב: ערן פלג, מנהל השקעות ראשי ב-Clarity Capital