"קורונה, לא קורונה - מה הדבר האחד שמכל סגירות העסקים, הלימודים והגבלות המרחק, ממשלת הקורונה המהוללת לא סגרה? ההימורים". כך כתבה ח"כ מרב מיכאלי לשר האוצר ישראל כ"ץ.

למיכאלי ברור גם מדוע דוכני הפיס נותרו פתוחים: "האוצר רואה במפעל הפיס מקור הכנסה - כ-2 מיליארד שקל בשנה. הפעילות המזיקה הזאת מזיקה שבעתיים בימי משבר בריאות, כלכלי וחברתי, שבו איבדו רבות ורבים את מקור הכנסתם. אני קוראת לאדוני לגלות אחריות מדינתית וסולידריות חברתית ולאסור על פעילות ההימורים של מפעל הפיס, למעט ההגרלות השבועיות, כפי שנעשה בימי הסגר הראשון והשני".

עד כאן מהמכתב שמאופן ניסוחו עולה כי יועד יותר לתקשורת מאשר לשר האוצר. ייאמר מיד, סוגיית ההימורים - והאם המדינה צריכה לאסור עליהם כליל, לארגן אותם בעצמה (כפי שנהוג היום בישראל באמצעות מפעל הפיס והמועצה להסדר ההימורים בספורט) או אולי להתיר הפעלה שלהם לגורמים פרטיים שיקבלו רישיון לכך ויעשירו את קופת המדינה - היא נושא לדיון נפרד, כאשר יש היבטים לכאן ולכאן. העובדה היא שכרגע מגלגלים ההימורים החוקיים בישראל מיליארדים של שקלים, כאשר לפי ההערכות (גם השמרניות שבהן) לגבי היקף ההימורים הלא-חוקיים, מדובר בעוד כמה מיליארדים לפחות.

במשך השנים נעשו ניסיונות אמתיים להגביל את היקף ההימורים הלא חוקיים: חברות האשראי אולצו שלא לאפשר לפלטפורמות הימורים סליקה באמצעותן ומשטרת ישראל נלחמה ביעילות יחסית בבתי הימורים מקומיים - מספינות הקזינו שהפליגו מאילת ועד למועדוני הימורים שפעלו בחשאי.

מפעל הפיס. יחצ

המטרה הייתה לנתב את הצורך של חלק מהישראלים בהימורים אל הצינורות הרשמיים, שלפחות על פי תנאי הרישיון שלהם אמורים לא לאפשר הימורים לקטינים, לממן פעילות הסברה נגד התמכרות להימורים ועוד. במקביל הוטלו הגבלות על מכונות-משחק שפעלו ברישיון במסגרת מפעל הפיס, הטוטו-ווינר אולץ להפסיק את ההימורים על מרוצי סוסים בחו"ל ועוד.

כאמור, אפשר להתווכח על העיקרון שמאפשר הימורים חוקיים, אבל לפחות בתחום הזה נדמה שמדינת ישראל הייתה רגישה לביקורת וניסתה לווסת את ההימורים כך שלפחות ישאירו חלק מהרווחים במסגרות ללא רווח שמחויבות לפעול למען החברה. האם זה היה מושלם? לא ממש: מפעלי ההימורים הפכו כר נרחב למינויים פוליטיים, הוצאות התפעול שלהם (למשל שכר ותנאים לבכירים) באו על חשבון הכספים שהוחזרו לציבור ועוד, אבל קשה לומר שהמדינה לא נדרשה לנושא.

הימורים עלולים להיות רעה חולה, אבל הם משקפים צורך אנושי גם עבור מי שמתייחסים אליהם כבילוי, קל וחומר למי שמתמכרים להם. מאחר שכך הוא הדבר, מעניין לדעת מה - לדעת ח"כ מיכאלי - יעשו המהמרים הישראלים ללא דוכני הפיס. לו הייתה מתעמקת בסוגיה היא הייתה מבינה בוודאי שגם אם ייסגרו כל דוכני הפיס לאלתר, המשמעות לא תהיה הפסקה של ההימורים החוקיים, אלא מעבר לפלטפורמות מקוונות, במקרה הטוב - חוקיות (כמו למשל אתר הווינר), במקרה הפחות טוב - אתרים שמופעלים מחו"ל (ושפתרו את ההגבלה על שימוש בכרטיסי אשראי בפתיחת חשבונות אישיים למהמרים או באמצעות כלים מעולם הפינטק), במקרה הגרוע ואולי אף השכיח ביותר, לא באונליין אלא ב"בטים" ובתי-קזינו שמפעילים עבריינים מקומיים.

זכותה של ח"כ מיכאלי לחשוב שהימורים הם פעילות מזיקה, זכותה כמובן גם להחזיק בדעה שלפיה הם מזיקים שבעתיים בשעה של משבר כלכלי שפוגע בעיקר בשכבות החלשות, כלומר - לא מי שטסים במאורגן להמר בחו"ל, גם תחת מגבלות הקורונה, אלא מי שמכתתים רגליהם אל דוכן הפיס השכונתי כדי לרכוש כרטיס גירוד. רק שהמכתב שלה לא מציע פתרון, רק מעצים את הבעיה: אפשר להגיד על מפעל הפיס הרבה דברים (אגב כך, חובה להזכיר גם את הסכומים היפים שחוזרים לקהילה - נתון שאפשר תמיד לשאוף לשפר, אבל לפחות בעת הזו צריך לנסות לשמר). אם ייסגרו דוכני הפיס לאלתר, המדינה תפסיד והאזרחים לא "יירפאו" מהימורים. אולי כמה עבריינים יתעשרו, אבל אני בטוח שלא לכך כיוונה מיכאלי לפני ששיגרה את המכתב.