תקשורת ומדיה

לא יכולים לאכוף צו איסור פרסום? אז פשוט אל תוציאו אותו

בטח כבר נחשפתם לפרטי-פרטיה של הפרשה המשפטית למרות צו איסור הפרסום. מה שמוביל לכרסום בצווי האיסור זו התחושה שבסופו של דבר לא תהיה ענישה על הפרתו. האם יש לכך פתרון?
יובל לידור | 
צו איסור פרסום (צילום פנימי)
הפרשה החדשה שמסעירה את מערכת המשפט (אבל לא רק אותה) העלתה מחדש את סוגיית האפקטיביות של צווי איסור פרסום, שמבקשות להוציא היחידות החוקרות במשטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי, בזירה הציבורית ובעולם התקשורתי. מצד אחד, לצווי איסור הפרסום יש ערך חקירתי ומשפטי רב, והם נועדו לאפשר ליחידות החוקרות לבצע את עבודת חקר האמת בצורה נקייה וללא רעשי רק תקשורתיים וציבוריים. מהצד השני, צווים שמתקבלים בבתי המשפט חייבים להיות בעלי שיניים והאכיפה כלפיהם חייבת להיות מיושמת. אחרת, דינו של צו איסור הפרסום הוא להיות מופר ברגל גסה או בתום לב על ידי גורמים תקשורתיים, אישי ציבור וגם הציבור הרחב ורב סרן שמועתי.
החידלון באכיפה כלפי הפרה של צווי איסור הפרסום הוא זה שגרם לאובדן האפקטיביות של הכלי הזה. צווים והחלטות שמוציא בית המשפט צריכים להיות מכובדים בכל רחבי הזירה הציבורית, אבל כאשר מערכות האכיפה והשיפוט אינן פותחות בחקירה, מעמידות לדין ומרשיעות את מי שלא מכבד את הצו, הן עצמן פוגעות ביישום שלו. למעשה, מה שמוביל את התקשורת הישראלית לכרסם ולחבל בצווי איסור פרסום זו התחושה שבסופו של דבר לא תהיה ענישה על הפרתו. וכאשר הרסן מותר, כל יודע דבר מרשה לעצמו לצייץ, לעלות פוסט, ולהפיץ מידע לא מדויק ולא מוסמך, כי זירת הרשתות החברתיות והאפליקציות השיתופיות הפכו לקרקע פרוצה לחלוטין לשמועות, רמיזות ואינטרסים שסמויים מהעין.
פעולת צה"ל וכוחות הביטחון בלב עזה בחודש נובמבר האחרון, שבמהלכה נפל קצין צה"ל סא"ל מ', מוכיחים שכאשר מדובר באירועים ביטחוניים, ועולה חשש כלשהו לפגיעה בביטחון המדינה, דווקא ניתן לביית את התקשורת והזירה הציבורית הישראלית. אז מדוע באירועים ביטחוניים התקשורת והזירה הציבורית מכבדים את ההוראות והבקשות של הצנזורה הצבאית ולא מפרסמים מידע שמגיע מגורם לא מוסמך, אבל בחקירות משטרה צווי איסור הפרסום נרמסים?
התשובה לכך, לטעמי, לא נעוצה רק בהרתעה הקיימת של הצנזורה כלפי כלי התקשורת. הצנזורה, בהתנהלותה מול כלי התקשורת בישראל, הצליחה במהלך השנים האחרונות לשמור על כוחה ולשכנע כי היא מקיימת חשיבה עמוקה, ולא מקבלת החלטות לצנזר ולמנוע מידע מהציבור באופן גורף ושרירותי. לעומת זאת, השימוש התכוף שעושה המשטרה בהוצאת צווי איסור הפרסום, דבר שהתרבה והפך שכיח עוד יותר במהלך תקופת כהונתו של רב ניצב רוני אלשיך כמפכ"ל, גם גרמו לכך שהכלי המשפטי הזה לא יכובד.
לסיום: אי האכיפה כלפי מפירי החלטות בתי המשפט והתדירות הגבוהה שמבקשים להוציא צווים הם אלו שהפכו בסופו של דבר את הצא"פ לצו אישור פרסום.
יובל לידור הוא שותף ומנהל מקצועי בפרו אסטרטגיה - פירמה לייעוץ תקשורת, ניהול משברים ויחסי ציבור
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה