יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט חנן מלצר, דחה הבוקר (יום ב') את בקשתם של הערוצים קשת 12 ורשת 13 לקצר ולשנות את שעות שידור מקבצי תעמולת הבחירות, משעות הפריים-טיים לשעות זניחות יותר, למשל בשעות הבוקר.

החוק קובע זמן שידור קבוע בכל ערוץ עבור שידורי תשדירי הבחירות של המפלגות השונות. הערוצים לא מקבלים תשלום עבור שידורים אלה או פיצוי כספי, הגם שהוא מפקיע מהם זמן שידור שמונע מהם לשבץ פרסומות. הרשות השנייה תמכה בבקשת הערוצים לשנות את מועד שידור מקבץ תעמולת הבחירות.

זמן השידור לכל מפלגה כולל זמן בסיס של 7 דקות פרסום בטלוויזיה ו-15 דקות פרסום ברדיו. בנוסף תקבל כל מפלגה בעלת נציגות בכנסת היוצאת, זמן נוסף לפי מספר המנדטים שלה – 2 דקות בטלוויזיה ו-4 דקות ברדיו על כל חבר כנסת מכהן. בבחירות הקודמות מקבץ התשדירים הראשון התחיל בכאן 11 בשעה 18:00, אחריו בערוץ 9 בשעה 19:00, בערוץ 24 ב-21:00, בערוץ 20 ב-22:00, ובערוצים המסחריים – בקשת 12 ברוב הימים ב-23:00 ויומיים בשבוע ב-23:30, ואילו ברשת 13 - ברוב הימים ב-23:30, ויומיים בשבוע ב-23:00. אגב, קשת ורשת שידרו גם תעמולה בשפה הערבית, במסגרת המחויבות שלהם לשידורים בערבית.

קשת ורשת טענו כי בחירות שניות באותה שנה, גורמת להם לנזק כלכלי בעקבות הפקעת שידוריהם לטובת שידורי תעמולת הבחירות, כמו גם שבעידן הדיגיטלי הנוכחי – יש להפחית את המחויבויות של הערוצים במספר הדקות שמוקדשות לטובת שידורים אלה. במהלך הדיונים העבירו קשת ורשת תחשיב כלכלי לגבי הנזק שנגרמים להם, ואולם תחשיב זה נחשף לעיניו של יו"ר הוועדה בלבד. על פי הערכות, מדובר בנזק של כמה מאות אלפי שקלים לתקופה של 3 שבועות.

קשת ורשת העבירו תחשיב של היקף הפגיעה הכלכלית שהן צפויות לספוג בשל שידורי התעמולה, אך תחשיב זה נחשף לעיניו של מלצר בלבד. אגב, לא רק הערוצים הגדולים והמבוססים יוצאים נגד תעמולת הבחירות. גם הערוצים הקטנים – אלה המוגדרים בחוק "ערוץ זעיר", טוענים כי שידורי התעמולה פוגעים בהם כלכלית.

בפועל, רק שינוי חקיקה יפתור את הערוצים משידור של תשדירים, שכבר אינם מתאימים לעידן הדיגיטלי בו אנחנו חיים. בעבר, כשהטלוויזיה והרדיו היו הפלטפורמות הטכנולוגיות היחידות, היה הכרח להפקיע שעות שידור מהערוצים ותחנות הרדיו לטובת שידורים של המפלגות השונות. היום, עם רשתות חברתיות ואופציות רבות אחרות, לצד רייטינג נמוך לשידורי התעמולה, יש צורך בשחרור הערוצים מהמחויבות הזאת, או לחלופין, שהערוצים יגבו תשלום עבור השידורים, בדיוק כמו שהעיתונים והאתרים סוחרים ב"נדל"ן הפרסומי" שלהם לטובת פרסומי בחירות.