תקשורת ומדיה

איסור על עימותים או הבעת דעה פוליטית: עיתונאים כבר לא חופשיים ברשתות החברתיות

איסור על ביקורת עמיתים, השתתפות בהפגנות, שיח בוטה, או אפילו שיתוף ולייקים. ב-BBC הוציאו הנחיות קשות לעיתונאים ודורשים בעלות על חשבונותיהם ברשתות החברתיות. המפרים יועמדו לדין משמעתי. וגם: המקרה הישראלי
שרון טל | 
הגבלת עיתונאים ברשתות החברתיות (צילום freepik)
העיתון או העיתונאי? שאלה זו עומדת במוקד תפקידם של אנשי התקשורת בימים אלו, שנוטים לא פעם להביע דעתם ברשתות החברתיות. אלא התבטאות חריגה וקשה של איש תקשורת מכלי תקשורת בולט, בטוויטר או בפייסבוק, עלולות לפגוע, על פניו, בכלי התקשורת בו הוא עובד, בין אם תדמיתית או חשוב לא פחות, כלכלית.
כעת, נראה כי כלי תקשורת בעולם וגם בישראל, מבינים את המשמעות של הנזק ההיקפי הפוטנציאלי של הרשתות החברתיות ולכן מבקשים להטיל הגבלות על עיתונאים בחשבונות הפרטיים שלהם בפלטפורמות בולטות כגון פייסבוק או טוויטר. כך לדוגמה, רשת הטלוויזיה הבריטית ה-BBC, הוציאה לאחרונה שורת הנחיות לעיתונאים באשר לפעילותם ברשתות החברתיות.
ראשית, ב-BBC הנחו את העיתונאים להתייחס לחשבונות האישיים שלהם כאילו הם של כלי התקשורת עצמו, ועל כן, לפני כל התבטאות שלהם, יש לקחת בחשבון האם היא עומדת בתקני העריכה המחמירים של ה-BBC. כללי הברזל הינם – לא לפרסם שום דבר שלא העיתונאים יכלו לומר בשידור בתכנית ב-BBC או שהיה נכתב באתר האינטרנט שלה; להימנע מלבקר את הצוותים האחרים ב-BBC בפומבי, להתייחס לאחרים בכבוד ובאדיבות בכל עת; להימנע מהבעת דעה אישית בענייני מדיניות ציבורית, פוליטיקה או "נושאים שנויים במחלוקת", גם לא דרך לייקים, שיתופים והצטרפות לקמפיינים שונים.
ב-BBC הבהירו כי גם אימוג'יז יכולים להוביל להשלכות, וביקשו גם במישור הזה, כי על העיתונאים לקחת בחשבון את הדימויים בהם הם משתמשים. עוד נאסר על צוות החדשות והאקטואליה להשתתף בהפגנות, בצעדות או במחאות בנושאים שנויים במחלוקת, אך עובדי BBC אחרים רשאים לעשות זאת בהתאם להנחיות המערכת. אי עמידה בהנחיות עלולה להוביל את העובדים לדין משמעתי.
העיתון והעיתונאי אחד הם?
לפני כשבועיים שיגרה אלונה בר און, מו"ל העיתון הכלכלי גלובס, מכתב לעיתונאים בו היא מנחה אותם לשקול את פרסומיהם ברשתות החברתיות. עוד הנחתה אותם שלא לפרסם ידיעות ברשתות החברתיות טרם הפרסום באלו של העיתון. בין היתר, הנחתה אלונה את העיתונאים לחשוב "האם מי שקורא את הכתוב ויודע שאתם מזוהים עם העיתון, יש בכך כדי לשנות את דעתו לגבי העיתון?". עוד נכתב: "האם מה שנכלל יכול להשפיע על יכולתם של עמיתיכם בעיתון לעשות את עבודתם נאמנה?".
לאחר מכן, ביקשה אלונה להעביר "מספר כלים ישומיים" לעיתונאים: "כאשר אתם מציגים עצמכם ברשתות, קחו בחשבון שככל שתפקידכם בעיתון הוא פומבי יותר, משמעות ההצגה העצמית שלכם חשובה עוד יותר".
יש לציי כי ההנחיות במכתב ששלחה מו"ל גלובס מקלות יותר משל ה-BBC, וניכר כי תאגיד השידור הציבורי בבריטניה מחמיר הרבה יותר ואף מאיים בהעמדה לדין משמעתי כלפי עיתונאים מפרים.
ההנחיות של ה-BBC וגם המכתב של מו"ל גלובס מעלות שאלה מעניינת: מה ומי יותר חשוב – הפרסום הראשון והעיתונאי? או הדיוק וכלי התקשורת בו הוא מועסק ומזוהה עמו? ככל שהרשתות החברתיות תופסות יותר נפח בפעילותם של העיתונאים, כך גם הגבולות מיטשטשים, עד שציוץ של העיתונאי הופך מזוהה עם כלי התקשורת המעסיק אותו. העיתונאי, שמחד צובר במה בין היתר בשל יוקרת תפקידו ומקום עבודתו, יכול באותה מידה גם לגרום לנזק דרך דיווחיו, ולכך כידוע, עלולות להיות השלכות כלכליות על הכנסות מפרסום לכלי התקשורת בו הוא עובד. האם מדובר בכלי תקשורת בודדים שביקשו לייצר גבולות גזרה ברורים לעיתונאים המועסקים בארגונם, או שמא נוספים צפויים ללכת באותו הקו? ימים יגידו.
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה