מי שצפה במהדורות החדשות או גלש ברשתות החברתיות בישראל במהלך סוף השבוע, יכול היה להתרשם משתי כותרות שבכל מקום אחר היו מהוות שיא חדשותי של עשר שנים לפחות: הראשונה - המפגינים בבלפור פרצו מחסום והסכנה למשפחת נתניהו הייתה כה גדולה ומוחשית עד שלאנשי היחידה לאבטחת אישים לא הייתה ברירה אלא לפנותם לחדר צדדי.

הידיעה השנייה - או לפחות הפרשנות השלטת ביחס לידיעות המרובות בנושא, היא שלא בא הסגר הנוכחי לעולם אלא כדי לדחות בשבועיים את משפטו של נתניהו.

קשה להגזים בחשיבותן של שתי הידיעות: מחד - ראש ממשלה בסכנת חיים כשההמון האלים מנסה לפרוץ אל הבית המאובטח בישראל. מאידך - אותו ראש ממשלה ממש, גוזר סגר על תשעה מיליון אזרחים, סגר שעבור אחדים מהם פירושו מכת מוות כלכלית, רק כדי להשיג דחייה במשפטו.

יש רק בעיה אחת עם שתי הידיעות המרכזיות של סוף השבוע בתקשורת הישראלית: הן פשוט לא נכונות. כלומר - במקרה הרע לא היו דברים מעולם, במקרה ה"טוב" הן הציגו צל הרים כהרים, כלומר לקחו ידיעה שיש בה לא יותר משמץ של אמת והפכו אותה לידיעה חדשותית חמה, אמינה ומוסמכת.

נתחיל במילוט שלא היה מזעם המפגינים. חשוב לדעת שבאבטחתה של האישיות הציבורית החשובה ביותר במדינת ישראל יש תרגולות שונות: לפעמים מגבילים את גודל האולם שבו ינאם ראש הממשלה, לפעמים משנים את נתיב נסיעתה של שיירתו ועוד. לרוב אפילו ראש הממשלה עצמו אינו יודע על הסיבה לכך.

אלא מה? שביום שישי נתניהו חש שהתמונות מוושינגטון פוגעות בו. לא זו בלבד שטראמפ היה לו בעל ברית חשוב, אלא שהתהליך - במסגרתו הלך הנשיא צעד אחד רחוק מדי, עד שגם מי שנחשבו למקורביו נאלצו לנטוש אותו כדי להציל את הקריירה הפוליטית שלהם, עלול להקרין על ראש הממשלה, על אף השוני המובהק בנסיבות.

מה עושים? מדליפים ידיעה לפיה בשבוע שעבר, כלומר לא באותו יום שישי, נאלצו מאבטחי נתניהו למלט את משפחתו לחדר צדדי. הדימוי מתבקש: משפחת נתניהו כלואה בממ"ד בעוד המפגינים, עזי נפש ומסוכנים - ממש כמו אלה שפרצו לקונגרס, משתוללים בחוץ ותובעים את ראשו.

כמובן שהדימוי הזה רחוק מהאמת: השב"כ אמנם נוטה שלא לאשר או להכחיש ידיעות שכאלה, אבל שלא לייחוס אומרים שם שגם אם הופעל נוהל של זהירות מיוחדת בעקבות מחסום ארעי שאותו עברו כמה מפגינים, הרי שבשום שלב לא נשקפה סכנה לביטחונו של ראש הממשלה או מי מבני ביתו. 

כל כתב חדשות, תהא דעתו על נתניהו אשר תהא, היה מוכרח להבין שמדובר כאן בספין ותו לא, אבל זה לא מנע מהידיעה לפתוח מהדורות חדשות בערב שבת.

לכאורה מדובר בסמנטיקה, אבל בטחונו האישי של ראש הממשלה - כל ראש ממשלה -בהיותו סמל שלטוני לאומי, צריך להיות בראש מעייניו של כל אזרח שומר חוק. העובדה שאירוע שולי נופח לדרגת ידיעה מסעירה שכזאת, עלולה לפגוע בעתיד בביטחונו של ראש הממשלה (שוב, כל ראש ממשלה), אם וכאשר תישקף לחייו סכנה אמיתית, חלילה.

מול אלה שספקו כפיים נוכח האיום שלא היה, ניצבו אלה שמאמינים, באמת ובתמים, שהסגר הנוכחי נולד לא בהתייעצויות של נתניהו עם מומחי משרד הבריאות אלא בהתייעצות שלו עם עורכי דינו.

כאן היה די בהיגיון פשוט כדי לפסול על הסף את התיאוריה המופרכת הזאת: הדיון בעניינו של נתניהו לא בוטל אלא נדחה וההליך ייחל הרבה לפני הבחירות. אם "הרוויח" נתניהו משהו בדחייה, מעבר לשהות נוספת לפרקליטיו להתכונן לדיון, הרי זה רק קרבה גדולה עוד יותר ליום הבוחר. באיזה אופן זה משרת את האינטרס התקשורתי שלו?

ראוי להזכיר בהקשר הזה צדיק אחד בסדום התקשורתית, גיא פלג (לא אחד שניתן לפטור כ"שופר" של לשכת ראש הממשלה!), ששאל בדיוק את השאלה הזאת באולפן חדשות 12. זה לא הפריע לגולשים להדהד את הפייק ניוז ברחבי הרשת, עד שהעובדה שמדובר בסגר פוליטי נתקבעה כאקסיומה, אם לא בעידודם של אמצעי התקשורת המקצועיים, אזי לפחות בשתיקתם. ביליתי חלק גדול מהשבת שלי בשיחה עם עורכי דין - כמעט אף אחד מהם לא יכול להיות מוגדר כ"ביביסט". הדעה הייתה אחידה: לא רק שמדובר בפרקטיקה שכיחה בהליך פלילי, אלא לדעת רובם, אפילו מוצדקת. 

כמי שהוא חלק מהתקשורת, הדבר האחרון שאני רוצה הוא להאשימה בהאשמות שווא, אבל כאשר מביטים בייאוש בחברה הישראלית שבה שני המחנות הבולטים (כבר מזמן לא ימין ושמאל אלא רק מתנגדי נתניהו מול נאמניו) מנהלים שיח חרשים, כמו שני גמלים שמסוגלים לראות רק את דבשתו של האחר, קשה שלא לראות שהתקשורת אולי לא אשמה במצב, אבל היא נכשלת פעם אחר פעם במה שאמור להיות לחם חוקה עוד לפני הפרשנות - הפוליטית המשפטית והרפואית: היכולת להציג בפני צרכניה את העובדות.