דעות

בגלל ריאליטי ומוזיקה נחותה: אין מקום לפרסום מבריק

גינדי פרידמן מחבר בין התרבות המקומית לאיכות הפרסום. "במדינה בה אייל גולן הוא זמר לאומי, ורם אורן סופר לאומי - זאת גם רמת הפרסום שייווצר בה"
גינגי פרידמן |  12
צילום יח"צ
לפני כחודש כתבתי טור בו ניסיתי לנתח את הסיבות לעובדה שמשרדי הפרסום שלנו חזרו בידיים ריקות מקאן. את עיקר האשמה תליתי בגודל שלנו. או נכון יותר בקוטן שלנו. טענתי שמספר ההגשות שלנו לא יכול להתחרות במספר ההגשות של המדינות הגדולות ולכן אנחנו חסרי סיכוי, מלכתחילה. בדיוק כמו שהסיכוי של משרד קטן לזכות בקקטוס מול המשרדים הגדולים, שואף לאפס. בתחרויות כמו בתחרויות הכמות הופכת לאיכות.

מייד הועמדתי על טעותי והזכירו לי ששלמור אבנון עמיחי זכו בפרסים ובאומן בר ריבנאי ושמעוני פינקלשטיין ברקי גם ועם כל הכבוד לזוכים (ויש כבוד רב) הם היוצאים מהכלל המעידים על הכלל. תודו שפחות מעשר זכיות בעשרים ותשע שנות הפסטיבל בקאן על עשרות הקטגוריות שלו הם לא הישג שיש להתהדר בו.

מאז עברו מספר שבועות, הנושא המשיך להתגלגל בראשי והגעתי להארה כואבת. הפרסום שלנו נראה כפי שהוא נראה לא רק בגלל הקוטן שלנו אלא בראש ובראשונה בגין העובדה הפשוטה שכך אנחנו נראים. הפרסום שלנו הוא בבואת המראה שלנו.

אני יודע שאני שם את נפשי בכפי ואני כבר מתכונן לספוג את מטחי החרפות וההאשמות הצפויות להישפך עלי מכל עבר ובכל זאת הדברים צריכים להיאמר. הפרסום איננו טריטוריה נפרדת ממפת התרבות המקומית. הוא גם איננו שמורת תרבות. הפרסום הוא תבנית נוף מולדתו. ובמדינה בה שולטים בכיפה תכניות ריאליטי ברמה הנחותה ביותר ומוסיקה פופולרית ברמה נחותה ותכניות בידור המבוססות על חיקויים לא יכול לצמוח פרסום מבריק, שנון, יצירתי, אינטליגנטי וחכם.

א. כי הפרסום מיוצר על ידי אותם האנשים שיוצרים את כל שאר הדברים שמניתי לעיל וב. כי הפרסום אמור לפנות ולדבר אל אותם קהלים (כ-70% מהאוכלוסיה) הצורכים את מוצרי התרבות שהזכרתי. מצד אחד, ברור שפרסום שיכוון מעל לראשיהם של קהלי היעד יחמיץ את יעודו. מצד שני, אני מצדד בעמדתו של ביל ברנבך שאמר \"לנו הפרסומאים יש גם תפקיד חברתי והוא: להעלות את החברה בדרגה מבחינה תרבותית\".

עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון, לא הכל נחות. יש לנו גם תרבות מסוגה עלית. יש לנו סופרים מעולים (מהטובים בעולם) משוררים מדהימים, ציירים, צלמים ופסלים מהשורה הראשונה, תסריטאים ובמאי קולנוע איכותיים וזמרים ויוצרים מוסיקליים ברמה הגבוהה ביותר. אלא שהם המיעוט הפונה אל המיעוט. השפעתם על מפת התרבות של המדינה, כהשפעתה של להקת בת שבע. לזמרים וליוצרים כמו שלמה בר, בועז שרעבי, אביהו מדינה ואהוד בנאי לא היה שום סיכוי כיום לזכות בשום תחרות זמר, בשום תכנית ריאליטי ואפילו לא בחצי שעה בפריים טיים.

סופרים כמו חיים באר, ניר ברעם ויורם קניוק ואהרון אפלפלד אף פעם לא יתקרבו לנתוני המכירות של \"50 גוונים של אפור\" ואין אף זמר משום סוג ומשום עדה שמתקרב להצלחה המסחרית של אייל גולן.

המסקנה? במדינה בה אייל גולן הוא הזמר הלאומי, יוסי גיספן הוא המשורר הלאומי ,יצפאן הוא הבדרן הלאומי ורם אורן הוא הסופר הלאומי זאת גם רמת הפרסום שייווצר בה.

הכותב הוא מנכ\"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
תגובות לכתבה(12):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
  • 11.
    כל מה שכתבה נכון מאוד !!!!! (ל"ת)
    בטי 03/09/2013 07:09
    הגב לתגובה זו
    0 0
    סגור
  • 10.
    תזכיר לי מה הפרסומת האחרונה שעשית?
    קורא 28/08/2013 23:10
    הגב לתגובה זו
    0 0
    עוד לא יוצלח שחושב שהוא יודע הכל.
    סגור
  • 9.
    לך שמע אהוד בנאי בבית שלך
    גבי 28/08/2013 18:36
    הגב לתגובה זו
    0 0
    בתור מנכל החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת טוב שהתעוררת שפרסום מכוון להמונים. הלוואי שמנכלים יפסיקו לכתוב מאמרים תתרמה.
    סגור
  • 8.
    לשם השוואה
    הכיבוש משחית 25/08/2013 17:00
    הגב לתגובה זו
    0 0
    האם רמת התרבות בארץ נמוכה מזו שבארה"ב למשל, לשם השוואה? לדעתי סבאלה, רמת הפרסום בארץ נמוכה מכיון שהמשכורות מביישות, לכן גם החומר האנושי שמגוייס אל הכוח הינו מרמה נמוכה ומבישה. מנהלי קריאטיב עם ידע תרבותי משנות השמונים, שלא ראו עולם ולא מחפשים להתפתח מבחינה אישית. והפרסום, הוא תקוע כמוהם. לכו תשחקו קנדי קראש, הקיצר.
    סגור
  • 7.
    כל הכבוד על היושר ועל היושרה. (ל"ת)
    דני 25/08/2013 14:38
    הגב לתגובה זו
    0 0
    סגור
  • 6.
    גינגי,הרי גם קודם לכן לא היה פרסום "מבריק"
    מד מן 25/08/2013 13:59
    הגב לתגובה זו
    0 0
    גינגי ,אני מתפלא עליך,כאחד מותיקי הענף אתה צריך לדעת שגם קודם לכן לא שפע הענף קריאטיביות מזהירה (בלשון המעטה) אז לתלות את זה ב(תת)תרבות של היום הוא מגוכך. לא היה קודם ונכון שעל רקע התרבות הנוכחית הסיכוי שזה יקרה קלוש למדי (נו טוב אפסי לחלוטין)
    סגור
  • נכון and here's why
    oferdesade 25/08/2013 16:15
    הגב לתגובה זו
    0 0
    אירוני שהעם שנתן לנו את ההומור המריקאי של שנות ה50 נתן לנו בישראל את הגשש, הומור אטני, לצחוק על אחרים במקום על עצמנו, סאטירה בינונית (הסוגא הקלה ביותר של הומור - זה יחשב לטוב גם אם לא צוחקים וזה עדיין על האחר) - ובכל מקרה את הפרסום המקביל לו והנשען עליו. היוצרים שלנו לוקחים את עצמם כ"כ ברצינות שהם סוגרים את השערים בפני אוטסיידרים שעלולים להגיד להם עד כמה הם גרועים. ילדים של שולטים בכל ענפי המדיה ופחות חשוב להם ללקבל פרס בקאן משלהסביר אחד לשני למה השופטים אנטישמים שלא מבינים באיכות המדהימה במה שהם הציגו. וזה לא שונה בהרבה במקומות אחרים. אין פרמטרים מדויקים בסקטור שבו אנשים מניחים על כף המאוזניים את האגו שלהם; וכמו בעליית המאפיה - איפה שיש ריק, משהו אחר בא כדי למלא את החלל.
    סגור
  • 5.
    מסכים ולא מסכים
    שמוליק 25/08/2013 12:41
    הגב לתגובה זו
    0 0
    גינגי מסכים איתך שרמת התרבות הפופולרית העממית בארץ ירודה. אבל... לדעתי לא שם טמונה הבעיה. קח לדוגמא את ברזיל וארגנטינה, תסתכל על התכנים בטלוויזיה שם, על רמת שידור חדשות, על רמת המוזיקה הפופולרית (מה שהעם שומע לא הסוגה העילית ) ותגלה שמצבנו לא רע בכלל, ועדיין אלה שתי מעצמות על בכל מה שקשור בקריאיטיב. הבעיה התרבותית במדינה שלנו היא רמת הניהול. מנהלים פה לא מוכנים לקחת סיכון (לא בצד של משרד הפרסום ולא בצד של הלקוח) כי מנהלים מכינים את עצמם לתפקיד הבא, למה עם יעשו בעוד 3 4 שנים במקום העבודה הבא שלהם, וכשאתה חושב ככה, אתה לא חושב על מהלכים ארוכי טווח, או על לקחת סיכונים או על לייצר שינוי... אתה חושב על הפשוט, מה שבטוח יעבור.
    סגור
  • 4.
    גינגי 25/08/2013 12:19
    הגב לתגובה זו
    0 0
    עשית קריאייטיב בחיים שלך? הסתכלת במודעות דג זהב פעם? עד מתי תזיין ת'מוח יא דביל??
    סגור
  • 3.
    שרוף על גינגי 25/08/2013 12:18
    הגב לתגובה זו
    0 0
    אילו תובנות, איזו כתיבה, אילו משקפים!! מת עליך יא הורס!!
    סגור
  • 2.
    למה לצאת לנקודת מבט כה תבוסתנית?
    קופקופי 25/08/2013 11:37
    הגב לתגובה זו
    0 0
    גינגי, אין מדינה אחת בעולם שתרבות ה"פופ הנחותה" לא מכתיבה את סדר היום. העולם לא נעשה חכם יותר ויותר מזה, אין כמעט בני אדם שמחפשים את האתגר שהיצירה "החכמה" מציעה. האתגר שלנו בתור פרסומאים הוא לפצח את שפת הפופ, לזקק ממנה את המרכיבים התרבותיים החושבים ולהפוך אותם למסרים חכמים אשר מוצגים בהתאם לאופי ולקהל יעד של המותג. אנחנו לא מובילים ע"י תרבות הפופ - אנחנו ניזונים ממנה - ואני מוצא כאן הבדל משמועתי. ויחד עם זאת, עבורנו תרבות הפופ היא רק כלי נשק אחד בארסנל שאנחנו מחזיקים.
    סגור
  • 1.
    יישר כח - מילים כדורבנות!
    רוי 25/08/2013 11:25
    הגב לתגובה זו
    0 0
    צריך הרבה אומץ לומר את האמת ויש לך מזה כמות לא מבוטלת. כל הכבוד!
    סגור