את הבוקר הראשון ב"חיי הזוהר של עולם הטלוויזיה" התחלנו ב... 3:00 בבוקר בנסיעה ברכבת לנתב"ג . כרגיל, שי איבד את הכרטיס יציאה מהתחנה מה שהביא אותנו לשחק "כלוב הזהב" בפורמט קצת שונה, עם חוקים אחרים וניסיון שלנו לצאת יחד עם כרטיס אחד בלי שהשומר המנומנם יבחין בנו. בסוף נרשמה הצלחה מסחררת!

כן, אנחנו שוב בדרך למיפ, כנס הטלוויזיה הגדול ביותר בעולם, על חוף ימה של קאן, לחופי הריביירה הצרפתית. טיסת הקישור שבחרנו עצרה הפעם באיטליה, אבל הפעם לא שפר עלינו המזל ולצדנו לא ישבה יערה פלצינג הכובשת, כפי שהיה לפני שנה. הפעם נאלצנו "להנות" משכנה מבוגרת הרבה יותר, שמאד מאד אוהבת לדבר ולהתלונן, ובין זה שהיא פוררה את כל הבייגלה על שי לזה שהיא העניקה מרפק לאורי, היא גם נחרה. והיה שם כבוד.

 הפרטנרית בשנה שעברה

הפרטנרית השנה

נחתנו ברומא ואחרי 3 אוטובוסים בתוך השדה, הליכה שלא מביישת סוף מסלול סיירת אגוז, הגענו!!!  באיחור... לשער הלא נכון... רק כשנחתנו בניס חזר לנו הדופק מהריצה בין השערים בשדה התעופה. מחוץ לטרמינל  עמד נהג שהסיע אותנו היישר למלון, כשבמהלך הנסיעה לא הפסקנו לחפור לו ציונות: כדורגל אבל בעיקר על חוף הים של תל אביב.

במלון שמחנו לפגוש את טורסטאן מאנדמול שיין גרמניה. המסכן שזכה להיות שפן הניסיונות בפרזנטציה שלנו ל- Shoot me if I'm wrong לפני חודש וחצי ביפו, עדכן שכוהנת הפורמטים וירג'יניה מאוסלר הציגה את הפורמט שלנו נחיתה רכה. והיו לו עוד חדשות: ש-i can do that של ארמוזה זכה במקום ה-3 בתחרות הפורמטים, ושגילי גולן הוא בין 5 הראשונים בתחרות הפיצ'ינג של מיפ (והפסיד בסוף לצמד ישראלים אחר). לא הצלחנו להחליט מאיפה הידע הכל כך רחב בכל מה שקשור לישראלים במיפ, והחלטנו שהסיבה לכך היא הביקור הקצר בארץ לפני חודש וחצי.

עכשיו אנחנו כבר בדרך לפגישות, ואחר כך, בעוד לא מעט שעות, ננסה לתפוס קצת שינה כי מחר מתחילה העבודה האמיתית.