חלפו 10 שנים מאז אישי ציבור, סלבס וגופים ציבוריים הבינו כי הטכנולוגיה יכולה לסייע להם להשמיע את דעתם ועמדתם ללא סינון ועריכה, ובלי כל ניסיונות שכנוע, באופן ישיר לציבור. בכך הם עוקפים את התקשורת המסורתית. למעשה, טכנולוגית הרשתות החברתיות  יצרה ציר ישיר ובעצם הביאה לעולם את התקשורת המודרנית, החינמית והידידותית למשתמש.

בעוד שטוויטר הפכה בישראל לאחד מהכלים החזקים ליצירת שיח בין פוליטיקאים לכתבים, הפייסבוק הפכה לכיכר העיר לכל אזרח ולכל תושב. השילוב בין 2 הכלים הללו, חייבו את כלי התקשורת המסורתיים לקבל את נוכחות המדיה החברתית ובכך למעשה אלצה את הכתבים להכיל את המוצר החדש שמספק כמויות אדירות של מידע בזמן כל כך קצר ולהתמודד ביתר שאת על פרסום ראשון של סיפור כזה או אחר.

תחושת הלייק הראשון בפוסט, השיתוף והתגובות גרמה לציבור הרחב להרגיש שמקשיבים לו, להבין שיש אוזן קשבת ולמרות שלרוב מדובר באשליה מתוקה, הסחף אחר הניו-מדיה שבו כל אחד חושב שהוא נואם בהייד פארק בלונדון, הלך וגבר עם השנים.

עם ההבנה הזו וההיכרות עם הטכנולוגיה החדשה, החלו אזרחים לפעול גם בבניית מחאות ציבוריות ובהעלאת סדר היום הציבורי. תחילה יצרו הד ציבורי בכלי המדיה השונים ודרשו מהאזרחים לצאת ולהיפגש בכיכר. כך למשל, החלה מחאת הקוטג', האוהלים ואפילו עצרות בין שמאל לימין.

אך כיום המצב השתנה. תתקשו למצוא המונים שבאים למחות בכיכר רבין או בכיכר ציון. תחושת הלייק המסממת יצרה סוג חדש של מחאה. סוג של פחות עבודה אבל עם אותה הזדהות. המשקל שיש לשיתוף, לתגובה וללייק הבודד, מרגיש כמו אותו משקל כאשר נפגשים בכיכר. אותם לייקים ושיתופים יצרו לחץ ציבורי עצום על מקבלי ההחלטות ואף חשש מהיסחפות הדיון הציבורי להוצאת העם החוצה למחאות בכיכרות ולחסימת צמתים ובעצם להאריך את משך זמן הדיון הציבורי.

בשבועות האחרונים שוטף שיא חדש של מחאות את הרשתות החברתיות - מצביעים דרך השקל הבודד. לפני חודשיים יצאתי במאבק נגד אחת מהשערוריות הגדולות ביותר לדעתי שידעה מערכת הביטחון בשנים האחרונות. החייל יהודה הישראלי שנפצע במבצע צוק איתן ומאז אושפז בבית חולים, לא יכול לחזור לביתו עד שיבנו לו יחידת שיקום מיוחדת כפי שהמערכת מחויבת לעשות וכפי שעשתה כבר בעבר לחיילים אחרים. הבעיה היא עצם העובדה שיהודה מתגורר בישוב עופרה שמעבר לקו הירוק. תחילה יזמנו כתבות וראיונות בכלי התקשורת המסורתיים, הקמנו דף פייסבוק למאבק ולהפעלת הלחץ, אך אז הבנו כי עלינו להפעיל לחץ נוסף שבעזרתו נביא את הציבור להצביע כנגד האבסורד אך גם נקבל את עזרתם הכספית. בתוך פחות מיומיים גייסנו באמצעות אתר הדסטארט למעלה מ-1.5 מיליון שקלים. למעשה כל שקל שנתרם לטובת בניית היחידה, ניתנה בגאווה מהעם ובאמירה חד משמעית כלפי הממשלה שלא מפקירים פצוע בטח.

כך בשבוע שעבר כאשר שוב נשבר שיא בהדסטארט כאשר משפחתו של אלאור אזריה, החייל היורה מחברון, יצאה בקמפיין באמצעותו של איש התקשורת שרון גל ותוך יממה גייסה את מלוא הסכום לטובת הטיפול המשפטי. המדיה החברתית הופכת לקלה יותר לתפעול ומהווה משקל מכריע בקביעת סדר היום הציבורי. ב-2 המקרים העם בחר להביע את דעתו באמצעות השקל הבודד - השקל שיכול לשנות מערכות וסדר יום ציבורי. המגמה הזו תלך ותגדל ותביא תוצאות שעתידות לשנות החלטות הרות גורל בקרב מקבלי ההחלטות במדינה.

הקידמה החלה להשפיע גם על הצורה בה אנשים מביעים את מחאתם. למעשה המונח "הכפר הגלובלי" שתבע בזמנו חוקר התרבות והמדיה מרשל מקלוהן עבר תהפוכות בשנים האחרונות וניתן היום לומר כי מדובר "בבניין הגלובלי". המציאות מוכיחה כי על אישי ציבור ומובילי דעה ללכת יחד עם האזרח הפשוט ולשמוע מה הם רוצים להעלות לסדר הדיון הציבורי ולפעול בהתאם. לא רחוק היום שגיוס תרומות למאבקים פוליטיים משמעותיים יתבצעו במדיות החברתיות ויגרמו לאישי הציבור לפעול בהתאם לשקל הבודד שהגיע מכיסו של האזרח הפשוט. 

עופר ענבר הינו סמנכ"ל משרד יחסי ציבור ואסטרטגיה 'לרנרקום' תקשורת