מדינת ישראל הולכת, שוב, לבחירות – ומי שעשוי להכריע את הסיבוב הנוכחי, או לכל הפחות – להוות "לשון מאזניים", הם 1.3 מיליון האזרחים דוברי הרוסית בישראל. הקהל הרוסי מהווה כיום למעלה מ-15% מאוכלוסיית ישראל, שכוחו האבסולוטי האלקטוראלי שווה ל- 18 מנדטים.

אלה לא רק 1.3 מיליון אזרחים שכבר נמצאים כאן כרגע; קהל המצביעים דובר הרוסית גדל כל העת, ומגדיל באופן עקבי את כוחו האלקטוראלי. לפי נתוני הלמ"ס, בשנים האחרונות, מספר העולים הגדול ביותר לישראל הגיע מרוסיה; 15,821 עולים בשנת 2019 (48.2% מכלל העולים בשנה זו), 10,460 עולים בשנת 2019 (37.7% מכלל העולים בשנה זו) ו-7,135 (28% מכלל העולים בשנה זו).

עם השנים, התפתחו שתי סטיגמות לגבי מגמת ההצבעה של המגזר: דעה אחת גורסת שהרוסים הם כמו כל הציבור הכללי בישראל, ונטמעו בארץ עד כדי כך שהם מצביעים כיום באופן דומה לשאר הציבור שאינו מצביע למפלגה "סקטוריאלית" – כלומר, מצביעים לפי ״רק ביבי״ או ״רק לא ביבי״. דעה שניה גורסת שהמגזר הרוסי כולו נוטה להצביע למפלגת "ישראל ביתנו" בראשות ח"כ אביגדור ליברמן. שתי הדעות שגויות, ומי שנוטה לחשוב כך – מפספס לחלוטין את הציבור הרוסי ומה באמת מעניין אותו.

במערכות הבחירות האחרונות ההצבעה בקרב המגזר הרוסי התאפיינה בשיעורי הצבעה נמוכים. אם בציבור הכללי אחוז ההצבעה בבחירות האחרונות עמד על 71%, בקרב ציבור דוברי הרוסית עמד אחוז ההצבעה על 60% בלבד. מדובר במגמה שהחלה במערכות הבחירות שהתקיימו בשנים 2013 ו-2015, והמשיכה גם למערכות בחירות הבאות אחריה והסיבה העיקרית להיווצרותה היא אכזבה עמוקה מהפוליטיקאים השונים. מפלגות רבות הבטיחו לקהל הרוסי שיקדישו משאבים ומאמצים כדי לפתור את הבעיות עימם מתמודד המגזר, ביניהן בעיות דיור, פנסיות, הליכי גיור וקידום נישואים אזרחיים. והפוליטיקאים שחפצים בקולם יצטרכו לעבוד קשה מאוד כדי להוציא אותם מהבית ב 23 למרץ 2021. ומי שידע לפצח את הסיטואציה, להגדיל  את אחוז ההצבעה במגזר ולכבוש את ליבם של המצביעים המאוכזבים, יוכל לזכות במנדטים רבים ואולי לשנות את מאזן הכוחות הפוליטי.

המגזר הרוסי, במידה לא מועטה של צדק, נתפס כמגזר עם אוריינטציה פוליטית ימנית. עם זאת, מאזן הכוחות במגזר הרוסי עובר לא על תפר של ״רק ביבי״ או ״רק לא ביבי״, אלא בצורה אחרת לגמרי. עד כה, ההצבעות במגזר התפלגו כך שכ-40% הצביעו למפלגה ״רוסית עם מבטא ישראלי״ (כיום "ישראל ביתנו", בעבר גם "ישראל בעליה"), 40% נוספים הצביעו בדרך כלל לליכוד, שנתפסת כ״מפלגה ישראלית עם מבטא רוסי״ וכ-20% הצביעו למפלגות שמאל-מרכז. בנוסף יש כמות מסוימת של יוצאי אסיה וקווקז שמצביעים לש״ס. אך בבחירות הקרובות, לאור "המפץ הפוליטי" שאירע לאחרונה בגוש הימין, המפה הפוליטית תשתנה. ״תקווה חדשה״ של גדעון סער רואה בציבור הרוסי כקהל אסטרטגי וכבר התחילו לפנות אליו בשפה הרוסית. טועה מי שחושב שאפשר לפנות לציבור הרוסי דרך הקמפיין הכללי.

טועה מי שחושב שאפשר לפנות לרוסים דרך המדיה הכללית. נפתלי בנט, למשל, העדיף מאז שנכנס למגרש הפוליטי להתייחס למצביעי המגזר כחלק בלתי נפרד מהקהל הכללי, ודי פספס את אותם מצביעים, שמצפים להתייחסות ספציפית למצבם ולשיח אודות הבעיות הנקודתיות שלהם ובשפה שלהם. מדובר בדפוס פעולה מוכר מאוד מעולמות השיווק והפרסום. הקהל הרוסי, שמונה כאמור מצביעים רבים, מצפה מהפוליטיקאים שידברו איתם בשפתם ולא "מעליהם". לא מדובר במהלך מסובך; פניה ממוקדת לציבור דוברי הרוסית היא קלה יחסית, מאחר ובישראל קיימת תשתית מגובשת של זירות תקשורת בשפה הרוסית. המחקרים האחרונים שנעשו בנושא מצביעים על כך שקרוב ל-70% מהרוסים בישראל צורכים מדיה בשפה הרוסית.

המחקר האחרון שנעשה על ידי דיירקט פולס של שלמה פילבר וצוריאל שרון מצביע על כך שקרוב ל 70% מהרוסים בישראל צורכים בעיקר מדיה בשפה הרוסית.  בעיקר באינטרנט וברשתות חברתיות (פייסבוק, טלגרם, אודנוקלסניקי ווקונטקטה וכדומה). רבים מהפוליטיקאים שמחזרים אחרי הקול הרוסי פשוט לא מודעים לכך – ושוגים, בדיוק כפי שחברות מסחריות בישראל טועות כאשר הן מעוניינות בכוח הקניה הצרכני של העולים מרוסיה – אך לא פונות לקהל הזה "בשפתו".

פוליטיקאים, פרשנים פוליטיים, מהדורות החדשות - אתם פשוט מפספסים את המגזר שעשוי להכריע את הבחירות הקרובות.

אנשי החדשות – אתם חייבים למפות, לזהות ולהתייחס לקולות ולפוטנציאל הטמון במגזר, ולתת לכך משקל ראוי בדיווחים שלכם.

מקבלי החלטות בווה ופוליטיקאים לעתיד -  אם תדעו לפנות לקהל הזה בשפתו, לדבר לראש וללב של המצביע דובר הרוסית, ורצוי גם לשלב את נציגי המגזר במקום ריאלי ברשימה לכנסת – זה עשוי להיות מהלך מנצח  מבחינתכם. אתם יכולים לשאול חברות עסקיות גדולות במשק שכבר למדו שיש רק מה להרוויח מעבודה נכונה וחכמה מול המגזר. בימים אלה, של ריבוי מפלגות ומלחמה עזה על כל קול, זה קרב שפשוט אסור לכם להפסיד.

הכותב: דימיטרי גנדלמן, מייסד חברת הפרסום והאסטרטגיה נובי ומומחה למגזר הרוסי