חברת הכנסת תהלה פרידמן, נשאה השבוע על בימת הכנסת נאום ראשון יוצא דופן, שצבר תהודה רשתית רחבה וגרף פרגון ואהדה מכלל הקשת הפוליטית. בתקופה פוליטית סוערת ומקוטבת, המסר שהביעה פרידמן ריגש כבר למעלה ממיליון צופים, שצפו ב-11 דקות של נאומה. פרידמן, אשר רצה מטעם סיעת "יש עתיד" ברשימת כחול לבן, הודיעה על פרישתה ממנה עקב סירובו של לפיד להצטרף לממשלת האחדות. פרידמן נכנסה לאחרונה לכנסת לאחר התפטרותו של השר מיכאל ביטון מהכנסת במסגרת "החוק הנורווגי", ונשאה אתמול את נאום הבכורה שלה.

העיתונאי עמית סגל פרסם את נאומה בחשבון הפייסבוק שלו, וכתב: "בדיוק היום הלכתי ברחוב וחשבתי מתי בפעם האחרונה היה בכנסת מה שאפשר להגדיר "נאום חשוב". לא משהו חזק לצייץ אחר כך, לא סלוגן זכיר, לא איזה עימות מול המצלמות עם "צפו" המתבקש. ואז הגיע זה. ח"כ תהלה פרידמן בנאום הבכורה שלה שאולי גם יהיה נאום סיום. קחו 11 דקות. לא תתחרטו".
 

"לנאומי פתיחה של חברי כנסת חדשים יש כללים", אמרה חברת הכנסת פרידמן בראשית דבריה. "אבל נאום הפתיחה שלי יכול מאד להיות גם נאום הסיום, והרלוונטיות של החלומות והתוכניות שאיתן באתי מוטלת בספק, בתוך הכאוס הזה של דהרה אל התהום וההרס של בחירות רביעית - ולכן אני מוותרת על כללי הטקס ומבקשת לומר משהו אחר".
פרידמן השוותה את התקופה הנוכחית לימי המצור על ירושלים לפני חורבן הבית, ואמרה: "עכשיו, בתוך משבר אדיר ממדים - אנחנו מוצאים את עצמנו שוב באותו מקום מפחיד. מגפה קטלנית משתוללת בחוץ; ובפנים - אותו רצון הרסני לנצח אחד את השני. אותו עיוורון ואיוולת, אותה שנאה ממארת שגורמת לנו להשקיע את מירב האנרגיה במאבק הפנימי. ושוב, כמו אז, שורפים את מחסני האמון. מפוררים את מערכות השלטון. מסכנים, בחוסר אחריות מטריף דעת, את עצם קיום הבית המשותף".

"שלוש פעמים, בתוך שנה וחצי, ניסיתם לנצח. לכופף, להכריע, להכניע. חייבים להפסיק את זה. חייבים להפסיק לנסות לנצח. אסור שישראל הראשונה תכניע את ישראל השנייה. אבל אסור גם שישראל השנייה תכניע את ישראל הראשונה. אסור לנו לנצח אחד את השני".

פרידמן עודדה את המגוון הקיים החברה הישראלית, וקראה: "יש בעולם שלי המון אמת ויופי וטוב. אבל לא כל האמת. לא כל היופי. לא כל הטוב. אני לא רוצה שכולם יהפכו להיות אני. לא רוצה שכולם יאמינו באותם דברים כמוני. כי אני יודעת שגם בקהילות ובעולמות אחרים יש אמת ויופי וטוב. ויש לי מה ללמוד מהם".

"אני מדברת בטון רך, אני יודעת, ואפשר לטעות ולחשוב שגם המסר שלי הוא של מרכז רך ופשרני. אבל זה בדיוק ההיפך: המרכז שלי הוא מרכז קנאי, שלא מוכן להתפשר על המרכזיות שלו. על האחריות שלו לכל תושבי המדינה. על המקום שיש בו לכל מי שרוצה באמת לחיות ביחד, ששם גבול לקנאות, ששם גבולות לאנוכיות. מרכז שיש לו מסירות נפש על מתינות, דמוקרטיה, יהדות שעושה מקום. מרכז שמגן בגופו על כללי משחק שמאפשרים לנו לנהל מחלוקת בלי להתפרק לחתיכות".

לעת סיום הנאום, קראה מפורשות לאחדות ולהנמכת גובה הלהבות בשיח האלים הפושע בחברה בתקופה זו: "אם נמשיך לנסות לנצח אחד את השני, מי שינוצח יהיה העתיד של מדינת ישראל. מי שתובס תהיה הערבות ההדדית. החוסן הפנימי. היכולת להמשיך ולקיים את הנס הזה שנקרא מדינת ישראל... אלה ימי הבית השלישי. ובדיוק כמו השניים שקדמו לו - הוא שביר. הוא דליק. הוא לא מובן מאליו. היציבות שלו היא באחריותנו. הקיום שלו תלוי בנו. זאת המשמרת שלנו. תודה רבה".