סכסוך השכנים על חנייה הסתיים בתביעה: זו ההחלטה המפתיעה
בעלי דירה בחיפה תבעו את השכנים בגין עבודות גינון שלא בהסכמה, חניה בשטחים משותפים, הנחת פסולת ומיטלטלין ברכוש המשותף ועוד. המפקחת על רישום מקרקעין, יעל ליבוביץ נתנה את החלטתה לאחר סיור במקום
המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה, יעל ליבוביץ, דנה בתביעה שהוגשה על ידי בעלי דירה בחיפה, כנגד בעלים של דירה אחרת, בטענות שדיירים אלה ביצעו עבודות גינון בשטח המשותף ללא הסכמה, החנו רכבים בשטחים משותפים שלא הוצמדו כחניות, החנו רכב מסחרי בחניות המיועדות והניחו מיטלטלין ופסולת ברכוש המשותף, שלא בפחי האשפה.
תמצית טענות התביעה: הנתבעים חונים רכבים למשך שעות ארוכות ברחבת הכניסה לבית, בשטחים שלא יועדו לחניה, לרבות בשטחי גישה לחניות ובגינות, ובכך תופסים חזקה ייחודית בחלקים מהרכוש המשותף. כמו כן, הנתבעים חוסמים את חניות/רכבי התובעים שלא כדין. התנהלות זו של הנתבעים היא בגדר שימוש בלתי סביר בשטח המשותף, שכן היא מהווה הפרעה ומונעת מהם להשתמש באופן דומה בשטח זה. בנוסף, על אף התקנון המוסכם של הבית, שאסר על שימוש בדירות במבנה לצרכי עבודה או עסק מכל מן וסוג, מנהלים הנתבעים את עסקם מהבית, מאחסנים ציוד וחומרי בניה בשטח המשותף (חדר המדרגות, חדר ההסקה והחצר), ומותירים אשפה במעלית באופן הגורם לתובעים למטרד ומונע מהם להשתמש באותם שטחים לייעודם או לאחסנה.
התובעים עתרו למתן צו עשה קבוע שיאסור על הנתבעים להחנות רכבים בשטחים שלא הוצמדו להם לצרכי חניה או שלא יועדו לכך, ולמתן צו מניעה שיאסור עליהם להחנות רכב מסחרי בחנייתם הפרטית. כמו כן, עתרו התובעים למתן צו עשה לסילוק מיטלטלין מהשטחים המשותפים ולמתן צו מניעה שיאסור עליהם להניח פסולת, לרבות פסולת בניין, בשטחים המשותפים.
הנתבעים מבצעים עבודות גינון בשטחי החצר המשותפת להם ולתובעים באופן חד צדדי וללא שנטלו הסכמות לכך מהתובעים, ועל כן עתרו למתן לצו מניעה שיאסור על הנתבעים לבצע עבודות גינון ללא הסכמתם; בנוסף עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
תמצית טענות ההגנה: בבעלות הנתבעים שלושה רכבים, מתוכם רכב אחד מסחרי שמפאת גובהו אינו יכול לחנות בחניה הצמודה להם. החניה הצמודה להם אינה יכולה לשמש ליותר מרכב אחד. בתחום החלקה קיים שטח סלול נוסף המשמש לחניית שני רכבים של הצדדים להליך, בנוסף לשטחים שהוצמדו כחניות. היות שהתובעים מעמידים את רכבם במשטח הגרנוליט באופן קבוע ומתמשך, תוך שהם מותירים את חניותיהם הפרטיות ריקות, היות שהרחוב הסמוך לבית מרוחק מהבית וקיימת בו מצוקת חניה, והיות שהנתבעים זקוקים למקום חניה נוסף, לא נותרה בידיהם ברירה אלא להחנות רכבים גם בשטחים המשותפים. יחד עם זאת, היות שבהיקף הבית קיים שטח של כ 650 מ"ר, העמדת רכבם ברחבת הכניסה לחניות או לצדי שביל הגישה אינה פוגעת בנתבעים והיא מהווה שימוש סביר ברכוש המשותף להם ולתובעים.
הנתבעים חונים בשטחים בהם קיימת צמחיית פרא שאינה מטופחת ואינה מטופלת. מאחר שהשטח נעדר ייעוד ספציפי, וממילא לא נעשה בו שימוש למטרה כלשהי, הרי שמדובר בשימוש סביר ומותר. באשר לחסימה הנטענת של רכבי התובעים, מדובר במקרה חד פעמי, בו הגיעו לביתם אורחים שחסמו את רכב התובעים בתום לב, ומבלי לדעת למי שייך הרכב, והתובעים יכולים היו לפנות לנתבעים ולבקש מהם לדאוג להזזת הרכב החוסם, אך חלף זאת בחרו להגיש תלונות במשטרה. הנתבעים הכחישו את הטענה בדבר אחסנת ציוד בשטחים המשותפים, וכן טענו כי חדר ההסקה הפך, בהסכמת הצדדים, למחסן משותף המשמש את שני הצדדים, כאשר לכל אחד חצי מסוים והם אחסנו רק בחצי המשמש אותם. לסיום, טענו הנתבעים כי הדירה משמשת אותם למגורים בלבד והם אינם מנהלים עסק בתחום המבנה.
בהחלטתה ציינה המפקחת, יעל ליבוביץ, כי היא דוחה את התביעה למתן צו, שיורה לנתבעים לחנות אך ורק בשטחי החניה הצמודים להם, ושיאסור על חניית רכב מסחרי בחנייתם הפרטית. לגבי גינון בגינה המשותפת, קיבלה המפקחת את התביעה באופן חלקי והציעה לצדדים למצוא גנן משותף שיטפל בגינה. כמו כן, ניתן צו מניעה שיאסור על הנתבעים או מי מטעמם להחנות ולהעמיד, ולו לרגע, רכבים בשטח התמרון ובשביל הגישה לחניות.
