מתי החלטת להיות רופאה?

"כאשר סבי, משה ז"ל, שהיה מצחיקן רציני וסבא סופר משקיען, שכב על ערש דווי בבית החולים. לראות אותו כשהוא נפוח כולו מבצקות ומחובר לכל מיני צינורות גרם לי טלטלה עצומה. הרגשתי חוסר אונים ורצון לתקן את העולם. ברגע הזה גמלה בלבי ההחלטה ללמוד רפואה".

איך משלבים חיי משפחה עם קריירה רפואית אינטנסיבית?

"הסוד טמון ביכולת לבצע דברים במקביל, לדעת מתי לוותר על השלמות ולהסתפק בביצועים של 80 אחוז בדברים הפחות חשובים. כדי שזה יעבוד, נדרש להבדיל בין עיקר לתפל וגם ללמוד לפעמים להתנתק מהעבודה לגמרי כשנמצאים בבית".

הדבר החשוב ביותר שלמדת במהלך השנה האחרונה?

"הקורונה לימדה את כולנו שהבלתי צפוי יכול לקרות בכל רגע נתון. לכן צריך לנסות לזרום עם החיים, לנסות להשפיע ופחות להתנגד".

רגע משמעותי שחווית במהלך השנה האחרונה?

"ריגש אותי מאוד לקרוא מכתבי תודה של מטופלים שהיו אסירי תודה על הטיפול מרחוק שקיבלו במהלך הקורונה. הטכנולוגיה של רפואה מרחוק התחילה להתפתח עוד לפני פרוץ המגפה, ועם כל הסגרים וההגבלות של הקורונה, היא קיבלה משמעות רבה יותר. בזכותה התאפשר לצוותים הרפואיים להגיע לכל אחד - בין אם בטלפון ובין אם בווידאו - ולתת טיפול ועזרה כשלמעשה אין אופציה אחרת. ההערכה הרבה של המטופלים שהבינו שהטיפול שקיבלו לא היה מובן מאליו, חיממה לי את הלב.

רגע משמעותי נוסף, חוויתי ממש לאחרונה בשיחה טלפונית שניהלתי עם מטופלת אשר הייתה מונשמת חודשיים בעקבות מחלת הקורונה וחזרה לחיים. היה משמח לשמוע איך היא חזרה לעצמה לגמרי, זה היה פשוט לא ייאמן".

מסר אחד שתבקשי להעביר לקהל הקוראים?

"תמיד יש תקווה".