מאז ירה אריה שיף, תושב ערד, בתושב בדואי שפרץ לרכבו באישון לילה, הנגב בוער מבפנים. התחושה היא שדרום הארץ נותר מופקר בידיהם של הפושעים, אלו שמרשים לעצמם לגנוב, לפרוץ, לאיים ולצאת מזה לרוב בלי עונש משמעותי. לא המשטרה ובתי המשפט מפחידים אותם, הרי הסיכוי שייתפסו נמוך מאוד, ואם נעצרו, בתי המשפט לא ימהרו לגזור עונשים חמורים, וכך הגלגל שוב מסתובב לו.

מאז אותו לילה בו מוחמד אל אטרש, עבריין מורשע, ניסה לגנוב את רכבו של אריה שיף ומת מירי לעבר הרכב, אלפי תושבים בנגב יצאו למאבק משותף למען מלאך השביל שאירח מטיילים וחיילים לאורך שנים, הלא הוא עצמו מתנדב במשטרה במשך עשרות שנים, אך מצא עצמו בתא מעצר רק משום שהעז להגן על רכושו. שיף אף הביע צער על מות הפורץ, על אף שניסה לגנוב את רכושו.כעת, 

אריה שיף משמאל. מתנדב עשרות שנים במשטרה. צילום פרטי. 

אריה שיף, בשנות ה-70 לחייו, צפוי למאבק משפטי ממושך ויקר, מה שהוביל את משפחתו לצאת בקמפיין גיוס כספים של יותר ממיליון שקל למימון המאבק המשפטי לצד הובלת מהלכים נוספים שיאפשרו להוביל לזיכויו, לרבות הובלת קמפיינים רחבי היקף במטרה להביא לשינוי ואם יידרש גם חקיקה בכנסת. כבר השבוע יצאה שיירת רכבים לכבישי הנגב כדי למחות נגד האשמתו של שיף בפשע כלשהוא, כשהפרקליטות והמשטרה חותרים כתב אישום נגדו.

באופן יוצא דופן, בשבועות האחרונים העלו ישראלים רבים פוסטים לרשתות החברתיות וחלקו את חוויותיהם עם אריה שיף, שאירח אותך במסעם בשביל ישראל לאורך השנים. המסר הציבורי ברור – אדם זכאי להגן על רכושו, אך אם בתי המשפט יפסקו אחרת, הכיוון הבא יהיה מסדרונות הכנסת.