הרעה משמעותית במצבן של הנשים בשוק העבודה בישראל נוכח משבר הקורונה: דו"ח מיוחד של מכון ון ליר בשיתוף עם מרכז אדוה והקרן החברתית פרידריך אברט חושף בין השאר כי כ-70% מתוך 94 אלף המובטלים והנרשמים לחל"ת שני שנוספו בישראל מאז תחילת סגר הקורונה השני ב-19 בספטמבר הן נשים. זאת, בשעה שנשים מאיישות 72% מהמשרות במערכת הבריאות -76% מהמשרות במערכת החינוך - כלומר, עוסקות במקצועות שמוגדרים "חיוניים" בימי הקורונה. העובדה ששיעור הנשים המובטלות שנרשמות בשירות התעסוקה נמוך יחסית - 56.3% - מצביעה בין השאר על הצורך שלהן להישאר בבית ולטפל בילדים שאינם יוצאים למסגרות. 

אחד הנתונים היותר מדאיגים שעולים מהדו"ח שחיברו החוקרות ד"ר יעל חסון ממרכז אדווה וד"ר הגר צמרת והדס בן אליהו ממכון ון ליר הוא שכמות הבקשות של מעסיקים לפטר עובדות על רקע חוק עבודת נשים (המחייב מעסיקים שלא לפטר נשים בהריון ובחופשת לידה) קפצה בכמעט 100% (96.2%) בחודש אוגוסט האחרון, בהשוואה לאוגוסט 2019 - מ-135 ל-265 בקשות. נקודה נוספת שמצוינת בדו"ח בהדגשה היא השיבושים במערכת החינוך בישראל, שגרמו לכך שאימהות רבות נאלצו לוותר על משרות או על חלק מהן כדי לתמוך בילדים.

בכל הנוגע לתפעול משק הבית ולטיפול בילדים, הדו"ח מצביע על מגמה עקבית מאז תחילת מרץ 2020, לפיה חלקם של הגברים בתחומים אלה לא גדל במהלך משבר הקורונה אף על פי שאפשר היה לצפות לשינוי בכך לאור המעבר לעבודה מרחוק. חלקן היחסי של הנשים בכל הנוגע לעבודות הבית היה ונשאר 61%, בדומה לשיעור הנשים בחלוקה לגבי הטיפול בילדים, העומד על 64%.

שורה תחתונה חשובה נוספת שנגזרת מהדו"ח היא שנשים עדיין עניות יותר מגברים - ובהפרש ניכר. בין השאר, הן מהוות 62.5% ממקבלי הסיוע בשכר דירה, תלויות יותר בתחבורה הציבורית ובעלות קצבאות פנסיה נמוכות מאלה של הגברים. בנוסף לכך, מדו"ח עולה כי שיעורן של האימהות היחידניות בקרב הזכאים לדיור ציבורי עולה בהתמדה וכבר עכשיו עומד על 47%.

הדו"ח משקף תמונת מצב שנייה בנוגע להשפעות משבר הקורונה ברמה המגדרית בישראל. הדו"ח הראשון של מכון ון ליר ומרכז אדוה הוגש ביולי השנה. הנתונים בדו"ח מתייחסים לעשרה מדדים שהומלצו על ידי ארגון האו"ם לנשים, ביניהם תעסוקה ופרנסה, אימהות חד הוריות, עוני ודיור, זיקנה, ביטוח בריאות ואלימות מגדרית. כן, למרבה הצער גם הפרמטר הזה משקף מגמה מדאיגה: מספר התיקים שנפתחו במשטרה בין מאי ליולי בגין אלימות נגד נשים זינקו ב-16% - מ-4,050 ל-4,700 ביחס לתקופה המקבילה אשתקד.

​לפי נתוני מרכז אדוה, ב-2018, השכר החודשי הממוצע של אשה בישראל עמד על 68.4% משכרו של גבר. בשנים האחרונות פערי השכר החודשיים מצטמצמים, אך לאט מאוד. פערי השכר לשעה בין גברים לנשים קטנים יותר, כאשר שכרה השעתי של אשה בשנת 2018 עמד על 84% משכרו השעתי של גבר. עם זאת, הפערים המגדריים בשכר לשעה כמעט ולא הצטמצמו בעשור האחרון. כך, על אף יעילותן של נשים בשוק העבודה, לא רק שהן משתכרות פחות, בתקופת הקורונה, הן גם מפוטרות יותר.