המלחמה הבאה לא תתרכז במטוסים, טנקים או טילי שיוט אלא בכלכלה. או לפחות מדובר במנוף לחץ שידחה את המאבק הצבאי בין שתי המעצמות הגדולות. כך סבור איש המודיעין האמריקאי לשעבר בראיין מקבת'. בצל התקיפות האוויריות של חיל האוויר הישראלי באיראן והמתיחות הגוברת סביב טיוואן, מתקיימים קרבות נוספים בדמויות של הטלת מס והקשחת השקעות זרות והם ממלאים תפקיד קריטי בקביעת מאזן העוצמה העולמי.

מנוף הלחץ העיקרי נובע מכך שכל סין תלויה ביבוא מזון ויהיה לה יותר קשה לשרוד בלי מסחר עם ארה"ב. כך תמיד היה לאורך ההיסטוריה, סין תלויה באופן עמוק ביצוא לעולם ולארצות הברית במיוחד. תעשיית היצוא והמסחר וגישה חופשית למסחר עם כל העולם החופשי מספקת לה פרנסה למיליוני תושבים ומאפשרת לממשל בבייג'ינג לשמר שביעות רצון בקרש התושבים כשרמת החיים עולה ויש מספיק מזון לכולם. אם הקשר הזה ינותק, זה עלול להציג איום קיומי על הכלכלה הקומוניסטית ולהביא לבעיות פנים קשות. ממחסור בקווי אספקת מזון ועד להאטת הפעילות הכלכלית באופן משמעותי.

כלי נוסף במלחמה הכלכלית הזאת הוא הביטקוין שהפך להיות חלק ממשוואת הכוח: סין מנסה להשתחרר מהתלות שלה בדולר ולהחליש אותו, תוך חיזוק הביטקוין, מסחר בו ואגירה שלו. בדיוק בגלל שלוושינגטון אין שליטה מלאה על הביטקוין, ארצות הברית אוגרת ביטקוין כחלק ממאמציה לשמר יתרון אסטרטגי לעתיד. 

לעומת הסינים, הממשל האמריקאי, שומר על היתרונות תחרותיים באופן שבו הכלכלה העולמית מתקיימת. ממוניטין - האופן שבו הדולר מתקבל בכל מקום. כוח חברות הענק האמריקאיות להכתיב את האופן שבו מתקיים המסחר הבינלאומי. באופן זה, לוושינגטון אמצעי לחץ משמעותיים להאט באופן הדרגתי ולאיים באופן ממשי על הכלכלה הסינית מבלי להיכנס לעימות צבאי.

באופן זה, תמרונים כלכליים, הקלות מכס וניהול הקשרים הפיננסיים באופן זהיר ונבון יכולים למנוע באופן אפקטיבי מערכה צבאית שעלולה להיגרר לעימות כולל ומסוכן לעתיד העולמי.