את הסיפור הזה צריך לספר בזהירות המתבקשת אבל צריך לספר אותו והוא הולך ככה: המהלך הטבעי בכל בנק או לרתק כמה שפחות הון ולגלגל אותו לעסקים שבתורם "עושים כסף" עבורו. טבע הדברים הוא שהפיקוח על הבנקים רוצה למצוא את האיזונים בין "תאוות הסיכון" בבנק (כלומר לרתק פחות הון, לקחת יותר סיכונים ולעשות כסף) ל'כריות הביטחון' שישמשו במקרה חירום את הבנק.

אם כן, באיזונים בין הרצון של הבנק לקחת סיכונים, לתת אשראי והלוואות לפיקוח על הבנקים שרוצה צמצם סיכונים, נמצא ההון של הבנק. ההון הזה מורכב מדרישות מינימליות של בנק ישראל שמתחת אליהן יש בעיות. והון "וולנטרי" של הבנק שהוא אמור להיות סוג של ריסון עצמי.
 

עוד ב-

המפקח על הבנקים: משכנתאות חוץ בנקאיות - מכשול בפני עיוור

לכתבה המלאה

דוחות בנק לאומי לרבעון השלישי של השנה מגלים משהו מעניין והוא שדירקטוריון הבנק החליט לפעול להגדלת ההון רובד 1, כלומר ההון ה"וולנטרי" וזה אומר שהדירקטוריון מאותת שהוא רוצה כרית ביטחון גדולה יותר. הדירקטוריון הנחה את הבנק להגדיל את ההון מ-10.5% ל-10.6% וזה כבר מעניין.

עכשיו נסביר לכאורה מדובר ב-0.1% מההון אבל במונחים של בנק מדובר במיליארדי שקלים (שגם הם, במונחים של בנק נחשבים ל'כסף קטן') שהולכים במקום לעשות כסף ,מרותקים לכספת של בבנק והם לא עושים כסף. האינטואציה אומרת שלעולם דירקטוריון של בנק יבקש להוריד את כמות ההון שהוא מרתק לכספת ואם הוא מחליט לפעול בניגוד להיגיון הזה, הרי שקורה כאן משהו.

גורמים בבנק אומרים היום ל-ice שמנם מדובר בהחלטה וולנטרית של הבנק ושל הדירקטוריון אבל קדמו להחלטה הזו שיחות עם בנק ישראל ולא מן הנמנע שנרמז לבנק לאומי, אחרי מקרה 'חנן מור', לפעול לעיבוי ההון.

נזכיר כי המפקח על הבנקים הקודם, יאיר אבידן, אמר בראיון ל-ice שנושא ההון של בנק לאומי היה חלק מהשיח עם הבנק בזמן שהוא נחשב לאחד האגרסיביים בתחום האשראי לקבלנים ולענף הנדל"ן ולא מן הנמנע שהטיפול בעניין לא הסתיים. יחד עם זאת, ואת זה צריך לזכור, מדובר בהחלטה וולנטרית של הבנק והוא עדיין רחוק ממגבלות ההון של בנק ישראל.