יום העצמאות ה-76 של מדינת ישראל הוא לא רק אחד מימי העצמאות הכי עצובים שחגגנו בכל תולדותינו אלא שהוא יום של אובדן דרך, תחושות קשות של ייאוש בקרב חלקים נרחבים בעם והיעדר תקווה. ישראל זקוקה לריסטארט עם חזון ברור ודרך הגיונית להגשמתו.

בתחום הצבאי ישראל חייבת להשלים את ההשתלטות הצבאית על כל שטחה של ארץ ישראל. לא ניתן יהיה לאפשר לפלסטינים ולו מטר אחד של שליטה צבאית. כבר ראינו יותר מדי פעמים מה הם מסוגלים לעשות במקום שבו חיילי צה"ל לא נכנסים בשגרה. זאת ועוד, לא ניתן יהיה לסיים את מלחמת ההתשה בצפון כל עוד לא סיימנו את המשימה ברצועת עזה. לצורך כך, אנו זקוקים לצבא הרבה יותר גדול.  

בשנים שלי באוצר (2003-2007) הקצנו כמעט שבעה אחוזים מההכנסה הלאומית לטובת עלויות הביטחון. בשנים האחרונות ירד השיעור לכחמישה אחוזים בלבד. למרבה הצער, החיסכון של שני אחוזי תוצר בעלויות הביטחון (סכום עתק של ארבעים מיליארד שקל) לא נוצל כדי להשיג צמצום בפערי ההכנסה הגדולים בנינו לבין מדינות המערב.

אם בסוף תקופת כהונתי באוצר הגיעה כבר ההכנסה לנפש בישראל ל-62% מההכנסה לנפש, בארה"ב, במונחים ריאליים המתואמים לפערים בכוח הקנייה הרי היום עומדת ההכנסה הלאומית לנפש על פחות מ-50% מההכנסה הריאלית לנפש בארה"ב.

ללמדכם, שלא עלות הביטחון היא המכשול הגדול העומד בפני צמיחתנו אלא מדיניות כלכלית לא אחראית המפקירה אותנו למונופולים, ליבואנים הבלעדיים, לבנקים, לחוסר היעילות של החברות הממשלתיות בפרט בתחום בניית התשתיות ולחוסר היעילות בתקציב המדינה. מכל מקום, נהיה חייבים להעלות את שיעור ההוצאה הביטחונית בתוצר לפחות לששה אחוזים. זה לא יוכל להיעשות בלי לחזור לצמיחה המהירה שאפיינה את שנותיי באוצר.

בתחום החברתי אנו בקריסה איומה. כל מי שראה את תפקוד משרדי הממשלה לאחר אסון ה-7 באוקטובר מבין היטב שאנו בתת תפקוד מטורף עם רמת ניהול נמוכה. תת התפקוד נובע ממצוקה תקציבית איומה. חסרים לנו אלפי רופאים, אלפי אחיות, אלפי פסיכולוגים, אלפי עובדים סוציאליים ועוד.

ההוצאה הלאומית על בריאות מגיעה לקצת למעלה משבעה אחוזים בתוצר אל מול תשעה אחוזים באירופה. גם אם ננטרל את הפער הנובע מהאוכלוסייה המבוגרת יותר באירופה עדיין חסרה לנו השקעה בבריאות של אחוז תוצר שלם בשנה שהם כעשרים מיליארד שקל וסכום שנתי דומה חסר לנו ברווחה. יש חוסר גם בהקצאת משאבים בתשתיות, באיכות הסביבה ובחינוך (כמה שנים נדחוס את ילדינו  בכיתות של שלושים וחמישה ילדים אל מול שמונה עשרה לכל היותר באיחוד האירופי?). כל אלה מחייבים משאבים כספיים אדירים שלא יכולים להגיע אלא מחזרה לצמיחה המהירה שאפיינה את שנותיי באוצר. 

בתחום המדיני, החולשה הכלכלית והחולשה הצבאית מקרינים על יכולת הפעולה שלנו בעולם. יש הבדל תהומי בין מעצמת הייטק אדירה עם צבא גדול וחזק וכלכלה פורחת לבין מדינה שלא מסוגלת לנהל מלחמה של שבועיים בלי לרוץ לאמריקאים בתחינות לסיוע כספי ולאספקת של תחמושת כיוון שמחסני החירום חצי ריקים. כאשר אנו חלשים אזי כל מצורע וזב חוטם בעולם מרגיש צורך לנגח אותנו. יתר על כן, החולשה שלנו לא מאפשרת שום מהלך מדיני. היא מקשה על סעודיה לחתום על הסכם נורמליזציה עימנו. היא מקשה עלינו ליזום רפורמות ברשות הפלסטינית ולדוגמא השתלטות בסיוע בין לאומי על מערכת החינוך ביהו"ש ובעזה והיא מקשה על יצירת איזה שהוא אופק של תהליך מדיני (לא מדינה פלסטינית!) שישקיט את חברינו במערב. 

בתחום הכלכלי אנו בהתדרדרות בלתי פוסקת. תארו לכם לו היינו נותרים עם רמת הכנסה לנפש ריאלית בשיעור של 62% מארה"ב? השכר היה גדול ברבע ממה שהוא היום, התקציב הממשלתי היה גדול ב-20% לפחות (עוד מאה מיליארד שקל בתקציב השנתי), מחירי הדירות היו נעצרים ועליית השכר הייתה שוחקת את מספר המשכורות הנדרשות לרכישת דירה ממוצעת (בתקופתי המספר ירד לשפל של שמונים בלבד אל מול מאה ושישים היום!), הביקוש הגדול לעובדים שהצמיחה הייתה יוצרת היה גם גורם לגידול ניכר בשיעור התעסוקה של חרדים (בדיוק כפי שקרא בשנותיי באוצר) ולצמצום במתח שבין החילונים לבין החרדים ולבסוף רמות הרווחה, הבריאות, התשתיות, השיטור ואיכות הסביבה הגבוהות יותר היו מורידים את רמת האלימות הגבוהה (הפיזית והמילולית) שיש בחברה הישראלית. 

האם זו אוטופיה? לא! אנו חייבים ריסטארט במדינה. אם נאמין ביכולתנו לבצע זאת אזי גם למנהיגינו משני הצדדים של המפה הפוליטית לא תיוותר ברירה וגם הם יפנימו שכך אי אפשר עוד להמשיך.

ואילו אם מנהיגינו, משני הצדדים של המפה הפוליטית, אינם מסוגלים לכך אז צו השעה הוא החלפתם בכוחות חדשים להנהגה. הבחירה היא בידינו, ה-7 לאוקטובר יכול להיות נקודת מפנה שממנה נזכה לתקומה ולצמיחה או נקודת ציון נוספת בהתדרדרות לתהום.   

עוד ב-

ישראל עומדת לאבד מריבונותה לטובת ארגון הבריאות העולמי | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית