מתי החלטת להיות רופאה?
 
"מהרגע שאני זוכרת את עצמי. מספרים עליי שכשהייתי פעוטה ניסיתי לרפא כל זוחל או פרפר שמצאתי".
 
איך משלבים חיי משפחה עם קריירה רפואית אינטנסיבית?
 
"היכולת לשלב קריירה רפואית עם חיי משפחה תלויה בסביבה הקרובה לא פחות ואולי אף יותר מאשר ברופא עצמו. בעלי ז"ל והוריי מאז ומעולם היו שותפים מלאים לכל אורך הדרך, מה שאפשר לי לפרוח ולהתקדם לתפקיד של מנהלת מחלקה במקביל לגידול 7 ילדים".
 
הדבר החשוב ביותר שלמדת במהלך בשנה האחרונה?

"משבר הקורונה הציב תקופה מאתגרת לכלל אנשי הצוות הרפואי. התמודדנו עם מצבים שלא נחשפנו אליהם. מבחינה אישית, ראשית התקופה התאפיינה בפחד קיומי במקביל לרצון ההולך וגובר להמשיך לעזור ולהציל חיים. תמיד עבדתי קשה, ויתרתי על שעות שינה רבות ועל הנוחות שלי. לראשונה בחיי נאלצתי להתמודד עם תחושה של פחד שחלחלה לצד רצון שבער בי יותר מתמיד להמשיך לטפל באנשים ולבדוק מטופלים – במיוחד כשמביאים בחשבון שבאזור בו אני עובדת התחלואה הרקיעה שחקים".
 
רגע משמעותי שחווית במהלך בשנה האחרונה?

"כרופאים, אנחנו תמיד מחפשים את האנשים השקופים על מנת לעזור להם. אלו שקולם פחות נשמע. בתקופה הזו, האתגר הפך קשה יותר ויותר. נחשפתי למצבים קורעי לב והשתדלתי לעזור כמיטב יכולתי, גם אם זה אומר להיות לצד המטופלים ולשמש אוזן קשבת למכאובם הנפשי. לאורך כל תקופת הקורונה היו לי רגעי נחת כשהצלחתי לעזור, בעיקר למי כשכבר התייאש. במוקד הטלפוני של 'מכבי' הצלחתי לאתר מצבים מסוכנים, ואף היו מקרים שבהם ממש כפיתי על הורים להגיע אליי – ובזכות כך הצלתי ילדים".
 
מסר אחד שתבקשי להעביר לקהל הקוראים?

"רפואה היא עולם ומלואו. אנו רוצים לטפל ולעזור, אך עלינו לזכור תמיד שאסור לנו להיות שיפוטיים".