בארץ

אסון הסיוע ההומניטרי: כך ישראל תמנע את השתלטות חמאס על האספקה

הצעד הראשון לקראת פתרון משמעותי הוא שבירת מעגל גניבת הסיוע על ידי גורמי טרור. במידה והעולם ימשיך להתעלם מכך, זו לא רק רשלנות אלא שותפות פעילה עם ארגוני הטרור

אולגה דויטש | 11/5/2025 15:52 1

סיוע הומניטרי שהוכנס לעזה (צילום עלי חסאן/פלאש90)

הסירוב המתמשך של חמאס לשחרר את 59 החטופים שנותרו בידיו, הביא בשבועות האחרונים להשלכות קשות על עזה. לצד חידוש הפעילות הצבאית, ישראל עצרה את כניסתן של משאיות הסיוע שהוזרמו לרצועה בתקופה שקדמה לקריסת הפסקת האש. בתוך כך, שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי דחה את הבקשה האחרונה של ארגון הבריאות העולמי (WHO) לסיוע הומניטרי לעזה מחשש לשימוש לרעה במשלוחים לטובת חמאס.

החלטות אלה עוררו ביקורת בינלאומית רחבה בטענה כי עצירת הסיוע תחריף את המצב ההומניטרי. המבקרים מתעלמים מבעיה חמורה הרבה יותר; חמאס שולט באופן מלא על אספקת הסיוע, מסיט אותו לצרכי טרור או מוכר אותו בשוק השחור.

במשך שנים, ממשלות בעולם הזרימו סיוע לעזה תוך עצימת עין וללא כל מנגנון פיקוח אפקטיבי – מה שאִפשר לחמאס להקים אחת מערי הטרור המורכבות שידע העולם. דיווחים רבים ומפורטים תיעדו בעקביות את דפוסי הגניבה של הסיוע בידי חמאס.

רק לאחרונה, שורד השבי אלי שרעבי העיד בפני מועצת הביטחון של האו"ם על הדרך המזעזעת בה חמושי חמאס גנבו סיוע הומניטרי, שנשא את סמלי האו"ם ואונר"א והעבירו אותו לתוך מנהרות הטרור – כל זאת בעודו כבול ומורעב. בזמן שמחבלי חמאס "אכלו כמו מלכים", שרעבי ויתר החטופים נאלצו להסתפק בפיתה ותה בלבד.

בעוד הלחימה נמשכת, הקהילה הבינלאומית (התורמת מיליארדי דולרים בשנה לרצועה) חייבת לערוך בחינה יסודית של המדיניות הכושלת שהתנהלה עד כה. הבחינה הזו דחופה במיוחד, שכן ההערכות מדברות על עלות שיקום של 53 מיליארד דולר בעשור הקרוב, זאת כאשר 20 מיליארד נדרשים כבר בשלוש השנים הראשונות ובנוסף ל-4 מיליארד דולר שדורש האו"ם לשנת 2025 בלבד.

השלב הראשון בדרך לתיקון אמיתי הוא עצירת מעגל ניצול הסיוע על ידי טרור. אם העולם ימשיך להתעלם, הוא יהפוך לשותף בפשע. אין אפשרות להמשיך להעביר סיוע "בעיניים עצומות" בתקווה שהוא יגיע ליעדו – חייבים להצמיד לו מנגנוני פיקוח ואכיפה הדוקים.

הרפורמה הנדרשת חייבת לכלול גם בחינה מחודשת של תפקידם של הארגונים הבינלאומיים ברצועה. עד כה, ארגונים לא-ממשלתיים רבים וסוכנויות או"ם הוכיחו שאין להם לא את היכולת ולא את הרצון לעצור את גניבת הסיוע בידי חמאס.

מדינות תורמות וממשלות המעבירות מימון נדרשות להחיל הליכי בדיקה מחמירים כדי לוודא שלא יוזרם מימון לגורמי טרור או לגופים הקשורים אליהם. כמו כן, יש להקים מנגנוני ביקורת עצמאיים שיפקחו על הסיוע ועל השימוש בו – כולל פעולות של הארגונים שמיישמים את הפרויקטים בפועל. שקיפות היא לא מותרות – היא תנאי בסיסי. בלעדיה, ארגונים מסוימים ימשיכו לשמש כצינור מימון לטרור.

נחוץ שהדרכים להעברת הסיוע תהיינה נקיות מהשפעה של קבוצות טרור. מדובר בין היתר בשיתופי פעולה עם ארגונים מקומיים שנבדקו בקפידה, ועם שותפים אזוריים שאין להם קשר לאידיאולוגיה קיצונית.

העולם אינו יכול להרשות לעצמו להזרים עוד מיליארדים לשטח הנשלט בידי ארגון טרור קטלני. האחריות, השקיפות והבקרה בנוגע לסיוע (במיוחד בהיקפים כאלה) הם לא רק עניין של ניהול תקין, אלא חובה מוסרית. ללא פיקוח ראוי, הכסף רק ימשיך להעצים את חמאס, וישאיר את תושבי הרצועה כלואים במעגל סבל בלתי נגמר.

עתידה של עזה לא יכול להיבנות מחדש על תשתיות טרור. ישראל חייבת ללחוץ על הקהילה הבינלאומית להחליף דיסקט, ולחתור לשינוי אמיתי – שינוי שיבטיח שהסיוע ההומניטרי יגיע באמת לנזקקים ויסייע לבנות עתיד שבו תושבי עזה אינם חיים עוד תחת צל המנהרות והרקטות.