מחקר חדש שראה אור במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה, קובע כי יש להרחיב באופן מבוקר את הפיילוט שבוצע לפתיחת דיוני בתי המשפט בישראל לסיקור תקשורתי מצולם ומוקלט. המחקר של החוקר איתי רביד במסגרת התכנית לרפורמות במדיה בניהולה של ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, מציג בין השאר השוואה בינ"ל המסבירה את ההשלכות שנמצאו במדינות שונות לאחר פתיחה חלקית או מלאה של הדיונים לסיקור תקשורתי. 

רביד מצביע במחקר כי המדיניות הנוכחית של  סגירת הדיונים אינה מותאמת למאה ה-21 בשעה שכתבים מצייצים בטוויטר ומעבירים ידיעות דרך הטלפונים הניידים מתוך אולם בית המשפט. רביד גם סוקר את ההתפתחויות בתחום בישראל ואת מסקנות הוועדה שעסקה בכך בראשות נשיאת בית המשפט לשעבר השופטת בדימוס דורית ביניש לפני למעלה מעשור שהמלצותיה עדיין לא הוטמעו. 

במחקר צוין כי בשנת 2014 שרת המשפטים דאז ציפי לבני ונשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס החליטו לערוך פיילוט שבמסגרתו הועברו בשידור חי 2 דיונים של בית המשפט העליון. "כחלק מעריכת הפיילוט לא פורסמו רשמית נהלים ברורים או אמות מידה מנחות, וממילא לא ניתנה הדעת למכלול ההיבטים המחייבים הכרעה בסוגיה מורכבת זו ולא הוצגו קריטריונים להערכת השפעתו של הפיילוט על מערכת המשפט הישראלית", נכתב, ולכן "מחקר זה נועד להשלים אץ שהחסור הרשויות בפיילוט".

על מנת להתחיל בתהליך מבוקר באופן שיאפשר את בחינת השלכותיו, מציע רביד כי בשלב הראשון, יפתחו לסיקור אודיו-ויזואלי הליכים המתנהלים בבית המשפט העליון, אך לא הליכים בהם מעורבים עדים. רביד גם מבקר את העובדה כי ברירת המחדל כיום היא שלא להתיר סיקור אלא אם מתקבלת בקשה מיוחדת על רקע עניין ציבורי, אך לא מתקיים מנגנון ברור הכולל אפשרות לערעור על ההחלטה והליך ניטרלי ומקצועי דיו להגשת הבקשה.

בהשוואה הבינ"ל המוצגת במחקר, מפורטות דוגמאות להתפתחויות במערכת בתי המשפט האמריקאית, שבה מותר סיקור אודיו-ויזואלי מלא במערכת המשפט המדינתית לאחר פילוט שהוכיח שהכנסת מצלמות לא השפיעה לרעה על ההליכים המשפטיים. עוד מציג רביד החלטה חדשה שהתקבלה לפני כ-3 שנים באנגליה להתיר סיקור של הליכי הערעור בכפוף למספר תנאים ומגבלות וכן את המדיניות הניו זילנדית המתירה סיקור כמעט של כל ההליכים בכפוף להחלטת השופט ומספר הגבלות נוספות. דוגמאות אלו ממחישות את הצורך בסגירת הפערים בין המציאות המשתנה למדיניות הישראלית.