מושיקו שטרן הוא אחד השמות העסוקים בתעשיית המוזיקה הישראלית. קריירה משגשגת כשדרן רדיו עם תוכנית אישית VIP ברדיוס 100FM, המארחת את בכירי האומנים בישראל ומתהדרת במאות אלפי מאזינים, לצד חברת אירועים מצליחה ZE DJ – בנו לו מוניטין כמוביל דעת קהל וכאחד האנשים המשפיעים בתחום.

התפרצות הקורונה והפגיעה שגרמה לענפי המוזיקה והאירועים, מאלצת גם את שטרן להסתגל לכללי משחק חדשים, אבל דווקא בסיטואציה המורכבת הזו, הוא מצליח להמציא את עצמו מחדש ובעיקר לשמור אופטימיות. "לא מדובר במכה קלה בכנף, אלא בפגיעה קשה", הוא מסביר בראיון ל"אייס". "היקף הפעילות הצטמצם ובאופן טבעי גם אני מהדק את החגורה. דרך חברת האירועים שלי אני מפרנס מעגל של אנשי מקצוע מתחומים שונים, שחוברים אלי לכל חתונה, או אירוע עסקי, ובמצב העניינים הנוכחי אין להם תעסוקה. הכאב גדול, ובאמת שאני עושה את המרב כדי לסייע לכל מי שניתן לשמור את הראש מעל המים". 

עד כמה באמת קשה הפגיעה בענפים הללו?
"לתחומי המוזיקה ואירועים יש תדמית נוצצת, אבל המציאות שונה לחלוטין. המשבר עצר הכל והכניס תעשייה שלמה לחוסר אונים. מי שיכול, חי היום על הרזרבות, אבל אני גם רואה עסקים קורסים, מפעלי חיים שמתמוטטים, ומשפחות שאין להם מאיפה להביא אוכל הביתה. הנזק גדול ותהליך ההתאוששות לא יהיה קל.

"חוסר הוודאות הוא הבעיה הגדולה ביותר. צריך להבין, המלחמה היא לא רק על הכלכלה אלא גם על הבריאות והנפש. מוזיקה היא כמו אוויר לנשימה. נסו לתאר יום שלם בלי שום צליל מסביב, זה יהיה קטסטרופה. אני מצפה מהממשלה שלנו לייצר פתרונות במקום למחזר סיסמאות. הזיגזוג בהחלטות וחוסר התיאום בין הגורמים השונים פוגעים באמון הציבור. כולנו מבינים את חומרת המגפה - אף אחד לא רוצה לסכן חיים, וברור שהבריאות היא מעל הכל, אבל אם סוגרים ענפים שלמים, חייבים להכניס את היד לכיס ולפצות - פה הממשלה נמדדת".

ובמישור האישי, איך מתמרנים במצב כזה?
"מבחינה אישית זה היה הזמן לעצור רגע ולחשוב, לחפש נתיבים חדשים. לצד תוכנית הרדיו שלי שממשיכה כרגיל, אני מתעסק היום יותר בתוכן וביצירה, מפתח ומתפתח. אני מצלם פודקאסט שהוא מעין שיחת סלון נטולת פילטרים עם זמרים מובילים, מקיים כיתות אומן בהן אני נותן טיפים והכוונה מניסיון החיים שלי, מרצה בחוגים לתקשורת ובסדנאות מוזיקליות, מעניק ייעוץ אסטרטגי למוזיקאים, והכי חשוב – פועל לפזר כמה שיותר שמחה. מהמקום שלי אני יכול לשמש שופר ולהרים את מצב הרוח, זה מה שמנחה אותי".

"כאדם מאמין אני סבור שהקורונה לא הגיחה סתם כך לעולמנו, יש פה יד מכוונת. אנחנו הולכים למקומות לא טובים עם הנהנתנות הזו ללא גבולות, הבהמיות והחזירות - זה הזמן של כולנו לחשבון נפש, לתיקון אמיתי. במקום פילוג ומדון, צריך להתמקד במשותף, במאחד, לנהוג ברגישות, בסובלנות, בערבות הדדית. אני מתפלל שנצא מהקורונה בני אדם טובים יותר".  

בוא נחזור לכובע שלך כ-DJ, איך נראו האירועים שבכל זאת נערכו בימי הקורונה?
"זה בדיוק מתחבר לתשובה הקודמת שלי. דווקא בגלל שאירועים התקיימו במתכונת מצומצמת וחסכונית יותר, אנשים יכלו להרגיש טבעי, להוריד את הפוזה. באירועים הללו השמחה היתה אותנטית. זה החזיר אותנו אחורה, לחתונות של ההורים ושל הסבים והסבתות, אמנם חוג המשתתפים לא היה גדול, אבל השמחה יצאה מהלב. אני מוצא בזה הרבה קסם.

"הבנתי שאני חי בבועה"
שטרן (37), נשוי למאיה ואב לחמש בנות, נולד בבאר שבע וגדל בקרית גת. החיבור לרדיו ולמוזיקה, הוא מספר, התרחש בגיל צעיר, וכבר כילד ידע בדיוק מה יעשה כשיגדל. "היעד היה להיות אושיית רדיו. עוד לפני גיל 10 שמעתי מוזיקה בכל פלטפורמה אפשרית, הכרתי את השדרים והתוכניות, ואפילו טרחתי לחפש תחנות מעבר לים עם רדיו ישן. במקביל הכנתי קלטות אודיו לחבר'ה בשכונה עם להיטים וקריינות. בגיל 13 התחלתי להפוך את האהבה הזו מתחביב למקצוע, הופעתי באירועים ובשמחות, יזמתי כל מיני הפקות כמו מסיבות קצף ומסיבות פופקורן, כשמעבר לצד המוזיקלי הקפדתי ללמוד את הנושא הטכני שמסביב כך שבאמת אכיר את התחום מכל הכיוונים".

הפריצה הגדולה התרחשה בתחנות הרדיו הפיראטיות, ששלטו בנוף במילניום הקודם. "זה היה בית ספר", מפרט שטרן, "קבלתי חופש מוחלט. מטבעות לשון שמזוהים איתי היום התפתחו באותם השידורים. מדובר בתקופה עם הרבה תמימות. מצד אחד היה פחד גדול מפשיטה משטרתית באמצע שידור, מצד שני היה סיפוק עצום, עם פידבקים מטורפים מהשטח".

אחרי הצבא החליט שטרן לקחת את העניין עוד צעד קדימה, התמקם באילת ועם התוכנית MO SHOW הפך לאחד הטאלנטים הגדולים של תחנת הרדיו המקומית. 3 שנים הוא שידר בעיר החוף הדרומית, עד שבגיל 24 הגיע אירוע מכונן ששינה את חייו. "אבא שלי נפצע בתאונת הרכבת ברבדים", משחזר שטרן. "תוך כדי שידור אני מזהה אותו בטלוויזיה מובהל לאמבולנס. באותו רגע נפל לי האסימון. קיבלתי זריקת מציאות. הבנתי שאני חי בסוג של בועה, מנותק.  קיבלתי החלטה לחזור למרכז, להיות קרוב למשפחה, ולהגשים את החלום בתחנות הרדיו הגדולות. פה גם התחיל תהליך ההתחזקות שלי". 

המעבר לא היה פשוט. "הגעתי לכל תחנה אפשרית, אבל אף אחד לא הסכים לתת לי הזדמנות. אמרו לי שיש לי גינונים של כוכב, שאני לא מתאים", מציין שטרן. "מי שהסכימו להמר עלי היו דוד ואבי בן בסט. הם נתנו רצועה ברדיו לב המדינה ומשם עברתי לרדיוס".

מושיקו שטרן. צילום: אביב אברג'ל

כור היתוך
תוכניתו של שטרן VIP (ראשון-רביעי, 17:00-15:00) היא אחד העוגנים של התחנה, כשבמסגרתה עשו את צעדיהם הראשונים זמרים דוגמת אליעד נחום, רותם כהן, בניה ברבי וחנן בן ארי, שיושבים היום חזק בכל פליי-ליסט. על המעמד של התוכנית תעיד גם העובדה שלחגיגת העשור שלה שנערכה בראשית השנה, התייצבה התעשייה בהרכב מלא, לתמוך ולפרגן.

"התוכנית הזו מבטאת למעשה את המהות שלי", מדגיש שטרן. "הבנתי שאני לא רוצה להיות כוכב, זה לא מעניין אותי. מה שחשוב לי זה להשתמש במעמד שלי כדי להשפיע. במדינה שהיא סיר לחץ, השליחות שלי היא לגרום לאנשים להרגיש טוב. בעידן הטכנולוגי של 2020 להתפרסם או לגרוף לייקים למכביר ולא משנה על מה, זה לא עניין מורכב - השאלה היא מה הערך המוסף שאתה מביא איתך. איזה מסר אתה מעביר".

"גיבשנו לתוכנית נוסחה מנצחת, עם מינונים נכונים בין שירים ודיבורים, בין תוכן אומנותי ומסחרי, ובהדרגה הרחבנו את מעגל המאזינים. המטרה היא לא רק לדעת לשמר את הקהל הוותיק, אלא לדעת להתחבר לעוד קהלים חדשים, לייצר חוויה שהיא סוג של כור היתוך. כדי שזה יקרה, חובה להיות עם האצבע על הדופק, לדעת לזהות טרדנים ולאתר כישרונות שיכולים לפרוץ קדימה".

כששטרן מדבר על היכולת לזהות טרנדים, הוא מתכוון בין היתר לז'אנר המוזיקה האמונית, שהוא היה מהראשונים לתת לה במה: "הבנתי שאנשים צמאים למשהו אחר, למוזיקה עם  עומק שלוקחת אותנו למקורות. אני מאוד מתחבר לז'אנר הזה, הוא משתלב במסע האישי שלי. השורשים של עם ישראל הולכים אלפי שנים אחורה, וההיסטוריה מוכיחה שמכל אסון שעברנו, הצלחנו לקום מחדש, לצמוח ולהיבנות. הלוואי שזה מה שיקרה גם בעידן שאחרי הקורונה".