לקראת השקת התכנית החדשה שלה בערוץ 1, התראיינה מרב בטיטו לתקשורת והטיחה בפנינו את האמת במלוא מערומיה. \"הטלוויזיה בישראל צבועה בצבע אחד\", היא אמרה. לרגע, חשבתי בצער שהנה גם היא הצטרפה לזרם החדש/ישן של דוברי האפליה של עדות המזרח. כשקראתי את הריאיון המלא איתה, התאהבתי בה עוד יותר. קשה לי לתאר עד כמה מרענן לשמוע את קולה השפוי והאמיץ.

מרב אומרת - \"השיח הרווח בטלוויזיה וברדיו הוא מאוד מיינסטרימי והאנשים שמובילים את הטלוויזיה הם באותו צבע\". איך שלא תהפכו את זה, זאת עובדה. כולם חושבים באופן זהה, כולם מחקים את כולם והכל נראה אותו דבר. תכניות הריאליטי, השעשועונים והתחרויות למיניהן, כמו גם תכניות החקיינות, כולם משובטים.

אני מסכים עם מרב. גם אני משוכנע שאין יותר אפליה מובנית, מחושבת או טבעית, לא בתקשורת ולא בשום תחום אחר בחיינו. מה שיש זאת חשיבה מערבית וזה מובן כי אנחנו מדינה שמובילי התרבות שלה הם בעלי אוריינטציה מערבית. וטוב שכך. מרב יוצאת נגד העובדה שאין בטלוויזיה שלנו ייצוג אמיתי למיעוטים, ואם יש - הוא רק כדי לצאת ידי חובה. יש לנו מגישה אחת חרדית וקומיקאי/מגיש אחד חרדי מחמד, ו-2-3 כתבים חובשי כיפה. אין לנו כתבים ומגישים ערבים או דרוזים. המעט שהיו כבר אינם ואין שום ייצוג לעולם התרבותי הנוגע למיעוטים בלתי מבוטלים אלה.

אנחנו חברה רב תרבותית עם ייצוג תקשורתי לתרבות אחת בלבד, וזאת עובדה. תשאלו אותי אם הייתי רוצה יותר ייצוג לתרבויות אחרות - ואומר בכנות - \"לא\". אבל זה מובן, שהרי אני נמנה עם \"הרוב הלבן\" שלכאורה זוכה לייצוג מלא, אבל גם במסגרת הרוב הזה אני מרגיש מקופח כי אינני נמנה עם קהל היעד של הטלוויזיה המסחרית, ולכן גם אני כמו שאר המיעוטים המקופחים, לא מקבל שום ייצוג או מענה על המרקע. מלבד לונדון וקירשנבאום וחדשות 10 אין שום תכנית שאני יכול לראות ב-3 הערוצים המרכזיים. לכן, אני יכול להזדהות כל כך עם עמדתה של מרב.

אני מאוהב במרב, כי להבדיל משאר דוברי עדות המזרח \"המקצועיים\", היא לא מצטרפת למקהלת בכייני \"אכלו לי שתו לי\", כי אם מציגה עמדה עצמאית ואמיצה. רק מקריאת הטוקבקים המאשימים אותה ב\"השתכנזות\" לא עלינו, אפשר ללמוד כמה אומץ נדרש ממנה כדי להביע את דעתה אבל אומץ זו תכונה שמעולם לא חסרה לה.

לסיום ברצוני לצטט קטע מדבריה, מילה במילה: \"אין אפליה, יש רק חשיבה סטריאוטיפית שאינה מאפשרת התקדמות לפרסונות פריפריאליות-חברתית, תרבותית וגיאוגרפית. טעם העורכים משקף חשש אמיתי לפתוח את המסך לגיוון תרבותי, וסוגר את האופק התרבותי של הציבור\".

כולי תקווה שתמיכתי הפומבית במרב לא תזיק לה בקרב בני עדתה.

גינגי פרידמן הוא מנכ\"ל ADMAN, החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת