הסרבנות היא סדק עמוק שפוגע בלכידות ובמוטיבציית הלחימה. היום זה הם ומחר מישהו אחר. רק לאחרונה היינו עדים לתופעה של יציאת טכנאי חיל האוויר כנגד הטייסים הסרבנים. הטענה כי מדובר "רק" באיומים על סרבנות שלא יתממשו אלא "במקרה שתהיה פה דיקטטורה", אינם מצדיקים את השיח על סרבנות, כי עצם הכנסת השיח הזה לצבא פוגע בו.

רבים ממהרים להרגיע ש"ברגע האמת, אם תפרוץ מלחמה – כולם ילחמו". "אין קלישאה גדולה מזו!" זאת מפני שבחודשים האחרונים רבים מכינים את הקרקע לעזוב את הארץ לחו״ל. אנשים – חלקם אנשי מילואים – קונים בתים בחו"ל "וברגע האמת", הם לא יבואו להתגייס. הדבר נכון גם לגבי כאלו שנמצאים כעת בחו"ל ואינם מתכוונים לחזור לארץ. בניגוד למה שקרה במלחמת יום הכיפורים שלוחמים עמדו בתור בשדות התעופה לחזור לישראל ולקחת חלק במלחמה, יש להניח שמראות אלה לא יחזרו על עצמן במלחמה הבאה משום אובדן אמון במנהיגות.
 

עוד ב-

מחאת הסרבנות מתפשטת ליחידות המובחרות

לכתבה המלאה

הדור הצעיר היום שונה ואי אפשר לצפות ממנו להתגייסות דומה לזו שהייתה בעבר: יש היום בעיה אקוטית של השתמטות מגיוס לצבא, כמו כן הורים רבים משכנעים את ילדיהם  לא ללכת לקרבי. אנחנו עדים בשנים האחרונות לכך שעיקר המתגייסים ליחידות קרביות מגיעים מהפריפריה הגאוגרפית והכלכלית ואילו המתגייסים מהעשירונים העליונים מבחינה כלכלית וחברתית עושים כל מאמץ להגיע ליחידות מודיעין ודומיה - כאשר השאלה מה יצא לי מזה ולא מה אני יכול לתרום למדינה היא השאלה הדומיננטית. המוטיבציה לשרת בקרבי פחתה באופן ניכר בשנים האחרונות, ההשתמטות מהצבא הולכת וגוברת. גם הפטור הגורף לגיוס חרדים לצבא יגביר את השתמטות החילוניים מגיוס לצבא, כאשר הם יראו את עצמם פראיירים משום  שבני גילם החרדים לא לוקחים חלק בהגנת המולדת.

בצבא המילואים משרתים אחוז אחד בלבד מכלל האוכלוסייה. כמו כן, קיימות בעיות נוספות בצבא טרם המשבר של הרפורמה המשפטית: לעיתים 50 אחוז מהלוחמים והמפקדים בגדודי מילואים אינם מצייתים לצו הקריאה למילואים ואינם מגיעים לאימונים ותעסוקות בהעדר תחושת כשירות, וחוסר אמון בפיקוד הבכיר של צה״ל. גם השיח על הסרבנות פגע בלכידות, הרעות, הערבות ההדדית איש לרעהו והאמונה בצדקת הדרך ולא הוסיף ליציבותו של הצבא. כלי רכב ואמצעי לחימה בימ״חים אינם מטופלים כתוצאה ממחסור משווע בכוח אדם מקצועי עקב הקיצוצים הבלתי אחראים בכ״א בשנים האחרונות שלא מאפשר את ביצוע תכניות העבודה וביצוע משימות כראוי בכל התחומים. אנו עדים לירידת הסטנדרטים מתחת לקווים האדומים הפוגעים קשות במוכנות הצבא למלחמה.

הכותב: יצחק בריק, אלוף בצה"ל. שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז, כיהן במשך כעשור בתפקיד נציב קבילות החיילים. לאחר פרישתו מתפקיד זה בשנת 2018 נודע בריק כמבקר חריף של היערכות צה"ל ומשרד הביטחון.