כאשר קטאר ואקוודור פתחו את גביע העולם 2022 באמצע החודש שעבר, זו הייתה ההתחלה של מה שהוא ללא ספק אירוע הספורט הגדול בעולם. בנוסף, מדובר גם באירוע הגדול ביותר בספורט מבחינת הסיקור התקשורתי והמעקב של עוקבי החדשות.
אם ניקח את הסופרבול כמדד, נוכל להבין את קנה המידה יוצא הדופן של הנהירה העולמית אחר המונדיאל. לפי פיפ"א, קהל הטלוויזיה הממוצע בשידור חי עבור 64 המשחקים במונדיאל 2018 ברוסיה היה 191 מיליון איש.
זה הרבה יותר מההערכות עבור כמות הצפיות בסופרבול בממוצע, שהגיעו לקצת פחות מ-100 מיליון בארה"ב השנה פלוס 30 עד 50 מיליון ברחבי העולם. וצריך לזכור, זה לא גמר המונדיאל שאנחנו מדברים עליו, זה כל אחד מ-64 המשחקים שנערכו במהלך חודש של טורניר. הגמר נמצא ברמה אחרת לגמרי, כאשר המפגש בין צרפת לקרואטיה ב-2018 משך קהל טלוויזיה ממוצע של 517 מיליון איש, והסיקור החי של המשחק הגיע לסה"כ יותר ממיליארד אנשים.
כשמסתכלים על הנתונים הכוללים של גביע העולם, הם אפילו מביישים את האולימפיאדה. בשנת 2018, על פי ההערכות 3.56 מיליארד אנשים צפו לפחות בדקה אחת של סיקור גביע העולם בטלוויזיה או בערוצים דיגיטליים, לעומת 3.05 מיליארד עבור אולימפיאדת טוקיו 2021 ו-2.01 מיליארד עבור משחקי החורף בבייג'ינג 2022.
מונדיאל רוסיה 2018 לא היה יוצא דופן מבחינה זו: ברזיל 2014 הגיע למספרים דומים וכך גם דרום אפריקה 2010 לפניו. הסיבה היא כנראה שכדורגל הוא באמת משחק בינלאומי חוצה יבשות, ספורט שלא משחקים ועוקבים אחריו ברחבי העולם כמו שום ענף ספורט אחר. האם ההחלטה השנויה במחלוקת להעניק את מונדיאל 2022 לקטאר תשפיע על אופן הצפיות והמעקב אחר אירוע? בינתיים נראה שגם אלו שמילאו את הטלוויזיה והאינטרנט בכתבות ותגובות מחאה נגד קטאר, הדליקו את הטלוויזיה ברגע שהכדור התחיל להתגלגל.
