אנשים בנו קריירה על עבודות יזומות. רובן לעמותות זניחות. את מי זה מעניין? גם בעולם מזהים את הבלוף. תעשייה שמונעת מקלישאות וחוסר כשרון, בדיוק כמו המראויינים כאן שחוזרים בנימוקים על אמירות חבוטות. די.

על מה באמת השיח??? הרי בסופו של דבר , גיבורי הענף אלה הטכנאים מגליקמן וראובני שמנופפים להם בשרביט האפקטיביות ומייתרים רף מסוכן ונמוך אצל הלקוחות השונים.

מי שהיה בקאן השנה והקשיב לבכיר מקוקה קולה בסמינר שאמר: "הצלחה קוראים למשהו שחוזר על עצמו כשיש המשכיות ולא להבלחה נקודתית" באומן עם כל הכבוד זכו בשנה שעברה על רעיון של קופירייטר צרפתי. די כבר לגניבת הדעת, אין ולא הייתה להם מסורת. לובטון לא הבין ולא מבין בקריאטיב, הוא משחק במגרש של אתמול. היחידים שהיו שחקנים במגרש הבינלאומי וזאת עובדה גם אם לכולנו קשה להודות בזה היו שלמור עם אריות למגוון לקוחות וכן גם לפרו בונו. כתב יקר, המשתנה הכי חשוב השנה היה ששלמור כבר לא שחקן...

גמרו לסחוט את גלעד שליט והסכסוך עם הפלסטינים ומה נשאר (חוץ מהשואה)? הוט עם זאב רווח, טורנדו עם שון גיטלמן, תשעה מיליון עם בדיחות שוקה, מחזמר של מקאן וכו'. ברייק שלם של הארדסל ופרסומות פח לא מצחיקות. אף מהלך מקורי או משמעותי שעשה מהפכה או שינוי אמיתי בהתנהגות ותפיסה צרכנית. וזה לא הלקוחות אלא ההנהלה הזחוחה של הפרסום שמעסיקה עבדים צייתנים, זולים ובינונים במקרה הטוב. הם חושבים שהם עושים קריאייטיב עם הקייסים במבטא בריטי שלהם שהם מגישים לקאן אבל רחוקים מזה שנות אור בגלל שמרנות, פחדנות וחוסר הבנה ועניין בטרנדים וטכנולוגיה. הדבר היחיד שראוי להערכה אצל ראובני פרידן הנוראים הוא שהם מודים בפה מלא למי ששומע: אנחנו שונאים קריאייטיב וחושבים שהוא לא "אפקטיבי" כמו "להעביר את דביר". כל השאר מעמידים פנים אבל בעצם שונאים גם

כבר שנים בענף, עבדתי עם משרדי עשירייה ראשונה, ושנייה. רעיונות אמיצים פשוט נעדרים מהמצגות. הרעיונות ה"בועטים" הם בדרך כלל סתם פרבוקציות שנועדו לייצר באזז ויח"צ למשרד ולא למותג. אפס מחויבות של המשרד לבניה של אסטרטגיה עסקית וקריאייטיב עם חזון. לא יודעת איך זה בחו"ל, אבל פה פשוט משעמם לצפות בברייק, ובטח שאין ציפיות לפריצות דרך.