אהבתי במיוחד את המחוות הקטנות לאוהדי הרסלינג והפאנצ'ים הנסתרים. דובי גל על סולם יענו קרב סולם. דובי גל אומר ערוץ לבנון ואז YES, בכך הוא מסמל את הקידמה שעברנו מאז ימי האנטנות החומות שקלטו את ערוץ לבנון עד לצלחות הלווין שיש בגגות כל בית של חברת YES. החילוף כאילו מדובר בקרב היאבקות, וכל אחד היה יכול לראות בבירור שקווין מבצע את לפיתת ה-CLAW על כל אחת מן השקיות. והפאנץ' (תרתי משמע חחח) מגיע כשבעצם אנחנו מגלים שמדובר בפרסומת לקולון סטריפים, שזה סוג של מחווה מאוד מרגשת לקרי ז"ל, שהיה נוהג להתהדר בהם על הידיים וגם על הראש. בסוף הסרט יש עוד מהלך חכם כשהם אומרים דיס מחליף דיס, שזה נשמע דומה במצלול ל-WCW, ארגון הרסלינג המיתולוגי. ומי שלא מבין שילך לשמוע פודקאסט עם אסי שבתאי.

כמה מילים וברברת ואפס קריאייטיב. גם הביצוע חיוור. העיקר שהביאו את ואן אריק. זה לא מספיקקקקק להביא פרסונה מתי תקלטו?

וזאת עוד הוכחה שיש צורך במשרד פרסום כדי לעשות קריאייטיב

וזאת יוד הוכחה שאין צורך במשרד פרסום שגוזר עמלות , ורעיון מוצלח עושה את העבודה בלי כל הטררם מסביב