לפעמים בחיים הכל עניין של מיתוג. קחו למשל את המושג כלכלה שיתופית. צמד מילים נקי, יפה ומהודר המצביע על קהילתיות הולכת וגוברת בזמנים בהם אנשים נוטים להתחבא מאחורי מסכים ומקלדת.

אבל מאחורי אותו ביטוי מכובס שכנראה הומצא במיניסטריון האמת של ג׳ורג׳ אורוול עומד למעשה מושג אחר לגמרי שהולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות - כלכלת החלטורה המתבססת על עבודה זמנית, ללא קשרי העסקה ישירים וללא מחויבות לטווח הארוך משני הצדדים. חברות שצמחו בעשור האחרון כמו "אובר", "וולט" ו"פייבר", מתבססות על כוח עבודה זמני ועצמאי ובעיקר בורחות כמו מאש מיחסי עובד מעביד.

זה לקח קצת זמן, אולי אפילו יותר מדי, אך בית המשפט העליון של בריטניה שם ממש לאחרונה סוף לאותה כלכלה שיתופית מזויפת וחייב את  חברת "אובר" לפתוח דף חדש, אחרי שפסק שהנהגים בחברה יסווגו כעובדים הזכאים לזכויות כמו שכר מינימום וחופשה בתשלום ולא כקבלני משנה.

הבעיה עם כלכלת החלטורה שהיא אינה יודעת שובע. החברות המתבססות על אותה כלכלה שואבות כל מה שנקרה בדרכן. שורת הרווח שלהן תמיד תדורג במקום הראשון ועל סביבת עבודה נאותה ומכבדת הכוללת זכויות בסיסיות לעובדים כמעט ואין על מה לדבר, עד שמגיע בית המשפט ואומר את דברו.

וכמו כל דבר המתרחש בארה״ב ובאירופה, הזליגה מגיעה גם אלינו לארץ הקודש, או ליתר דיוק נסיון לקבוע תקדים ראשוני בינ"ל לגבי מודל ההעסקה המעורער של חברת "וולט". לפני מספר חודשים הוגשה בקשה יוצאת דופן לתביעה ייצוגית כנגד החברה בטענה להפרה בוטה של זכויותיהם הסוציאליות של אלפי שליחי החברה. "וולט" מצידה טוענת את מה שדומותיה לכלכלת החלטורה סוברות במשך שנים- מדובר בתעסוקה גמישה ולא קבועה ולכן מדובר למעשה במועסקים פרלינסרים ללא הפרשות למס הכנסה וביטוח לאומי.

במקביל לאותה תביעה תקדימית, מתנהל בשנה החולפת מתחת לרדאר התקשורתי והציבורי מאבק עיקש וארוך להקמת ועד עובדים בחברת "תן ביס". כן כן, אותה חברה שאת שליחיה הלבושים כתום רואים ללא הרף ברחובות ת״א רכובים על גבי קטנועים וקורקינטים. הסיבה לאותו מאבק חשוב והיכולת בכלל לנהל אותו נעוצה בעובדה אחת פשוטה. בחברת "תן ביס" מתקיימים יחסי עובד מעביד והשליחים מעוניינים להסדיר את היחסים עם ההנהלה בהסכם ארוך טווח דרך ההסתדרות, ארגון העובדים המייצג אותם. גם אם המאבק יימשך עוד זמן רב, עצם העסקתם כעובדים מן המניין כבר מהווה בשורה כנגד אותה כלכלת חלטורה מסוכנת.

אינספור מאמרים ומחקרים נכתבו אודות דור ה Y ודור ה Z וחוסר רצונם לדבוק באותו מקום עבודה למשך שנים רבות. האלטרנטיבה לאותה גמישות תעסוקתית שלעיתים באמת נדרשת, במיוחד לנוכח השינויים שנכפו על שוק העבודה בעקבות מגיפת הקורונה אינה יכולה לבוא על חשבון העסקה פוגענית וניצול עובדים. רק בימים האחרונים נחשפנו לעובדה כי גם חברת "קוויק" העוסקת בליקוט מוצרי מזון ברשתות השיווק בוחנת מודל אשר יאפשר לה להעסיק באופן לא ישיר מלקטי הזמנות מזדמנים, בדומה לאופן ההעסקה של "וולט" או "אובר". עולם בו רובנו מועסקים כפרילנסרים המשילים מעצמנו כל סממן המבטיח לנו איכות חיים כלכלית מכובדת וראויה עלול להפוך למקום אפל וקודר.