כניסת ג'ו ביידן לבית הלבן ופסגת האקלים מאלצות גם את ישראל ליישר קו עם הצגת יעדים למיחזור ולטיפול בפסולת. משרד הגנת הסביבה התחייב לצמצם את הטמנת הפסולת תוך פחות מעשור, אבל בינתיים ישראל טובעת בפלסטיק וממחזרת רק 18% ממנו על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, לעומת 99.3% בשוודיה.

איפה אנחנו טועים? לכאורה ישראל מנסה להדביק את יתר מדינות העולם, כאשר המשרד להגנת הסביבה מגדיר את שנת 2030 כיעד לצמצום הטמנת הפסולת מ-80% היום ל-20% בלבד. עד לשנת 2050 המטרה שהציב ראש הממשלה בנימין נתניהו בפסגת האקלים היא להפוך את כלכלת ישראל לכלכלה מעגלית השואפת לאפס פסולת. בפועל, ללא הקמת תשתיות ופתרונות מיחזור בטווח הקרוב, אין סיכוי לעמוד ביעדים בטווח הקרוב או הארוך.

ככל שזה תלוי באזרחי ישראל, יותר מ-40% מפרידים אריזות ו-30% ממחזרים מדי יום. למרות זאת, הממשלה ממשיכה להטמין את הפסולת באדמה, חלק ממנה עדיין מגיעה למשרפות מזהמות ולים. מחקרים חדשים המתפרסמים לאחרונה חושפים את הסכנות לתחלואה ולבעיות בריאותיות קשות שמקורן בפלסטיק, בדגש לנשים בהיריון ולילדים: פגיעה בפוריות האישה, סיכון מוגבר לרעלת היריון ולהפלה ע"י חדירת חלקיקי מיקרו-פלסטיק לשליה, פגיעה בהתפתחות הקוגניטיבית של הילד, ירידה ב IQ-והתפתחות אסטמה בקרב ילדים – נזקים משמעותיים, קשים וארוכי טווח.

רק 10% מפסולת הפלסטיק מגיעה למחזור היום בישראל וזה כל ההבדל כולו ביחס לשוודיה שממחזרת 99.3% אחוז מכלל הפסולת שלה. תעשיית המיחזור בשוודיה הפכה למנוע כלכלי שמגלגל מאות מיליוני דולרים. על פי EPA, ארגון ניהול הפסולת בשוודיה, היקף המיחזור מוערך בכ-4.8 מיליון טון פסולת ביתית, שווה ערך לכ-473 ק"ג לאדם בממוצע לשנה, וכ-50% מהפסולת הביתית הופכת לאנרגיה. כשתהליך המחזור הופך לכלכלי, הסביבה והחברה נהנות ממנו. גם מדינת ישראל יכולה להפוך למעצמת מיחזור, הטכנולוגיה והתשתיות קיימות, אבל מפעל מיחזור הפלסטיק היחיד שפעל בישראל – נסגר.

כיום, ישראל היא מעצמה חד פעמית, לא דבר שצריך להתגאות בו. ענף המוצרים החד פעמים מגלגל בישראל על פי הערכות כ-2 מיליארד שקל, שתורם את תרומתו למגיפה הסביבתית והחברתית. אזרחי ישראל מייצרים כמיליון טון פסולת פלסטיק כל שנה, פסולת שבשלב זה למדינת ישראל אין לה כל פתרון. הממשלה העתידית תצטרך לקדם חקיקה משמעותית ומעמיקה כדי להילחם במגיפת הפלסטיק.

ראשית, איסור על מכירת קשיות מפלסטיק במרכולים, במסעדות, בתי קפה, ברים ושאר מקומות בילוי. כמו כן, איסור על שימוש בשקיות אוכל חד פעמיות ואיסור על שימוש בבקבוקים חד פעמיים בכל מוסדות החינוך בישראל, ובהמשך לקדם חינוך ומודעות סביבתית כבר בגיל צעיר. שני גורמים נוספים באסטרטגיית המשרד להגנת הסביבה הם שותפות עם הרשויות המוניציפליות ומתן פתרונות מקצה לקצה. שיתוף פעולה כזה למשל דורשים ראשי רשויות בדרום הארץ בהובלת ראש עיריית דימונה בני ביטון שפנו בימים האחרונים לוועדת התכנון במחוז דרום בדרישה לקדם פתרונות קיימים.

במכתב שעליו חתמו עשרה ראשי רשויות מהדרום, הם כותבים: "אנו מבקשים להביא לדיון דחוף את יישום הפתרון לצמצום זיהום הפלסטיק. אין בכוונתנו לאפשר המשך מיסמוס העיסוק בנושא או להמתין לתביעות תושבים או נתוני תחלואה חמורים כפי שראינו באזורים אחרים במדינה". אחד מהם הוא הקמת מתקן להשבת אנרגיה של חברת רא"מ שמתוכנן במישור רותם. רא"מ מציעה פתרון לכ-20 אחוז מפסולת הפלסטיק בישראל בשנה, באמצעות החזרה של הפלסטיק לצורת המקור שלו – נפט. הפרויקט שהוכר כתגלית משתמש בפצלי שמן שהם פסולת מתהליך כריית פוספטים, ובחימום ללא שריפה שהופך את הפלסטיק לנפט סינטטי ממוחזר. התהליך נותן פתרון לפסולת פלסטיק, לצד טיפול בפסולת כריית פוספטים ומאפשר לצמצם את הצורך ביבוא נפט מחו״ל.

זיהום הנפט בים התיכון רק הדגיש את חשיבות צמצום השינוע לישראל, נושא שמעורר בימים אלה דיון גם בהקשר של הובלת הנפט מהאמירויות דרך נמל אילת. מסגירת מפעל מחזור הפלסטיק "אביב" לפני כשנתיים, אפשר ללמוד שרק פתרון מיחזור שהוא כלכלי – ייתן מענה סביבתי וחברתי