הזרמת מדיה דיגיטלית (Streaming) שינתה באופן ניכר את הדרך בה אנו צורכים תכנים, שבעבר היו זמינים לצפייה בעיקר בטלוויזיה, ומשפיעה מאוד על הרגלי הצפייה ברחבי העולם. מכיוון ששירותי ה-Streaming מאפשרים למשתמשים לצפות בתוכן דרך האינטרנט וללא צורך במנויי כבלים או לוויין, הם הפכו לחלופה אטרקטיבית עבור קהלים המעוניינים לעקוף מגבלות גיאוגרפיות ולוחות שידור כאחד, לצד צמיחה במנויי שירותי ה-Streaming שמציעות חברות הכבלים והלוויין עצמן לנוכח זמינותם ומחיריהם.

נכון לפברואר 2022, מספר משתמשי הזרמת וידיאו ברחבי העולם עמד על 3.28 מיליארד. בישראל, על פי דו"ח האינטרנט השנתי שפרסמה חברת 'בזק' לשנת 2020, עולה כי 93% מצרכני האינטרנט צופים בתוכן בטכנולוגיית הזרמת מדיה דיגיטלית. 
 

עוד ב-

דיסני מקפיצה בחדות את מחירי הסטרימינג

לכתבה המלאה

ההתפתחות הטכנולוגית במכשירי הטלוויזיה ובמכשירים המספקים שירותי Streaming הפכה אותם ממכשיר חד כיווני המשדר לצופה, לבעלי טכנולוגיה המאפשרת לאסוף מידע אודות הצופים. המידע הנאסף אודות הצופים והרגלי הצפייה שלהם - ובכלל זה העובדה שצפו בערוץ, סרט או סדרה מסוימים, בשפות מסוימות, בימים או בשעות מסוימות, סימנו סדרה כמועדפת ועוד - מהווה למעשה מידע אישי, ועיבודו מאפשר לחברות ה-Streaming להתאים את התוכן שלהן לקבוצות צופים בהתאם להעדפותיהם, וכך לשמור על אטרקטיביות ולהגדיל את קהל לקוחותיהן. יכולת זו, לאסוף ולעבד מידע אישי בהיקף נרחב, מחייבת את החברות הפועלות בשוק ביישום הוראות חוק הגנת הפרטיות והתקנות שהותקנו מכוחו.

בשימוש בשרותי הזרמת מדיה דיגיטלית גלומים אתגרי פרטיות משמעותיים, הנובעים בעיקרם מהיכולת לאסוף נתונים התנהגותיים (IoB) רבים על המשתמש, תוך שימוש בנקודות נתונים (Data Points)  ובאמצעות עיבודם, ליצירת פרופיל של כל משתמש. היכולת ליצור פרופיל מותאם אישית חיונית לצורך הפעלת השירות, אולם מדובר במידע אישי בעל ערך כלכלי עבור גופים רבים, וקיים חשש לשימוש במידע האישי הרב שנצבר שלא למטרה לשמה נאסף ולהגברת הפוטנציאל לפגיעה בפרטיות המשתמשים.