קייט וייד, כלכלן ואסטרטג בשרודרס (Schroders), חברת ניהול הנכסים הגדולה ביותר בבריטניה ומהגדולות בעולם, ניתח את עליית הריבית בארצות הברית. השאלה הקריטית בה עוסק הניתוח של וייד היא כמובן  "עד מתי העלאה תמשך?" או "מתי יש להפסיק לעלות את הריבית?". השאלה הזאת גם רלוונטית לאירופה ולאנגליה (שם צפויה החלטה בסוף השבוע).

הרקע לנייר היא העובדה שהמדיניות המוניטרית פועלת עם "פיגורים ארוכים ומשתנים", העלאת ריבית כיום יכולה לקחת עד שנתיים עד שתשפיע במלואה על המשק  ,  עובדה המקשה לשפוט מתי הריביות יגיעו לרמה הדרושה להורדת האינפלציה. אם הפד ימשיך עם עלייה נוספת של 75 נקודות   גם בחודש הבא, דצמבר, הריבית בארה"ב תתקרב לרמות שנראו לאחרונה ב-2006, כאשר הריבית הגיעה בסופו של דבר לשיא של 5.25% מאוחר יותר באותה שנה.

על פי הנייר עמדה הפד מתקרב לשיא העלאת הריבית (בכפוף כמובן לאינפלציה ולמצב בשוק העבודה) העמדה רלוונטי היום על רקע ההחלטה האיתות חזק ששוגר לפני כמה דקות למגזר העסקי שהפד נחוש לנצח את האינפלציה ושהמצב הנוכחי לא יכול להימשך, גם אם המשמעות היא מיתון ועוסק בשאלה עד מתי נכון (עד איזה רמה) נכון להשתמש במדיניות הזאת.

כמעט כל שנה מאז 2008 הייתה כרוכה במשבר עבור משקיעים בפרייבט אקוויטי אירופי, חלקם עם שורשים מקומיים, חלקם עם כאלה גלובליים. היה את המשבר הפיננסי הגדול, משבר החובות בגוש האירו, סיפוח האי קרים של רוסיה, ברקזיט, איומים על הסחר העולמי, קורונה ועוד.
 

עוד ב-

מזרחי טפחות אופטימי: האם העלאות הריבית לקראת בלימה?

לכתבה המלאה

אבל תשואות דו ספרתיות הושגו על ידי משקיעי השקעות פרטיות באירופה בכל שנת בציר אחת לאורך תקופה זו, לא משנה מה הכלכלה האירופית והשווקים הגלובליים זרקו עליהם, כולל מיתונים. ביצועים של השנים האחרונות פחות משמעותיים שכן הקרנות טרם הבשילו, אך המשקיעים בבצירי 2008-17 הרוויחו תשואה פנימית ממוצעת של 16% בשנה, וקיבלו בחזרה בממוצע פי 1.8 מכספם. זה עלה בהרבה על צמיחת התמ"ג.

אחת הסיבות לכך שהביצועים היו כל כך עמידים היא שקרנות הון פרטיות נהנות מ"פיזור זמן". ההון נפרס על פני מספר שנים, ולא הכל במכה אחת. זה מפחית את הרגישות לאירועי שוק וגורם לכך שהמושג של תזמון שוק אינו הגיוני בכל הנוגע להקצאה לפרייבט אקוויטי. כמו כן, משקיעי הון פרטיים הם בעלי נכסים לטווח ארוך ללא לחץ למכור אם תנאי השוק אינם מתאימים למקסום תשואה.

שנות מיתון היו למעשה זמן די טוב להשקעה. קל להבין את האינטואיציה שמאחורי זה: כספים שגויסו בזמנים רעים יכולים לאסוף נכסים בערכים מופחתים בזמן מיתון, ואז לצאת מאוחר יותר בשלב ההתאוששות כאשר הערכות השווי עולות. גם אם 2022 ו-2023 הן סביבות שוק קשות לאקזיטים, הן עשויות להיות הזדמנויות טובות לאסוף חברות מושכות על הערכות שווי אטרקטיביות יותר.

יש גם את העובדה שיש מניעי ערך רבים שחוקים הרבה מעבר לצמיחה הכלכלית האירופית או הענפה המקומית. לדוגמה, מיזוגים ורכישות/איחוד, חדשנות טכנית, התמקצעות ומודלים עסקיים מוכווני יצוא. אלה יכולים לייצר ערך גם על רקע מאקרו כלכלי מאתגר.

אבל, בקיזוז זה, ירידת הערכות שווי פירושה שזה עולה פחות לרכוש חברה היום מאשר היה עושה לפני 12 חודשים. בנוסף, הפחתת המחיר הנדרשת כדי לקזז רמה נמוכה יותר של מינוף ולהשאיר תשואות ללא שינוי היא פחותה ממה שאתה עשוי לחשוב. הפחתה של 12.5% ​​יכולה להספיק כדי לקזז ירידה במינוף מ-65% ל-50% מבלי להשפיע על התשואות, כל השאר שווה

הדאגה הנוספת שעל הרדאר של משקיעים רבים כרגע היא האינפלציה. שילוב של צפיפות בשוק העבודה, שיבוש מתמשך בשרשרת האספקה ​​והמלחמה באוקראינה תרמו כולם לעלייה במחירים. זוהי בעיה גלובלית שמשפיעה על כל סוגי הנכסים, על פני מניות ואג"ח, שווקים ציבוריים ופרטיים. הון פרטי אינו חסין.

בנוסף להשפעה על המינוף, כפי שתואר לעיל, הרווחיות של חברות רבות תיכנס ללחץ ככל שבסיס העלויות שלהן יגדל. עם זאת, לא כולם יסבלו. אלה שמסוגלים להעביר עלויות גבוהות יותר למחירים גבוהים יותר יוכיחו עמידים יותר. אלה עם מיצוב שוק חלש יותר או שהמוצרים והשירותים שלהם ניתנים להחלפה בקלות רבה יותר ייאבקו. זה יבדל יותר ויותר בין חברות מצליחות למשקיעי פרייבט אקוויטי מצליחים בשנים הבאות.

לסיכום, משקיעים בפרייבט אקוויטי באירופה אינם צריכים לחשוש ממיתון כלכלי. תמיד יש בעיות באירופה כמו באזורים אחרים בעולם. אבל ההחזרים היו חזקים בין עבים ודקים. הרוח הגבית מהריביות הזולות אולי דועכת אבל היכולת לקנות חברות בפחות תעשה הרבה כדי לקזז את זה. קרנות המתמקדות בחברות קטנות ובינוניות נראות כמוצבות במיוחד כדי לנווט את הזמנים הבאים.