משפט

סערת ראש המחלקה היהודית בשב"כ: ההקלטות מעלות תהיות מטרידות

ראש המחלקה היהודית בשב"כ עורר סערה לאחר שהתבטא באופן בעייתי חשודים יהודים ביו"ש והודה כי היה מעורב במעצרים ללא ראיות. אותה פרשה חושפת לא רק את האתגרים שבמאבק בטרור מבית, אלא גם את הסכנות שבשחיקה שקטה של זכויות הפרט
איש ביטחון אילוסטרציה (צילום shutterstock)
במהלך שנות שירותי במשטרה כמפקד כוח משימה בלהב 433 וביאחב"ל, הכרתי גם את החטיבה לסיכול טרור וחתרנות מדינית המכונה בדרך כלל "המחלקה היהודית" בשב"כ. זו יחידה דיסקרטית שפועלת מאחורי הקלעים, רחוק מעין הציבור ולעיתים רחוקות מתפרצת לכותרות. דווקא משום כך, הסערה שחוללו ההקלטות האחרונות, בהן נשמע ראש החטיבה מתבטא באופן בעייתי על חשודים יהודים, מחייבת אותנו לדיון מעמיק ולא לרדיפה פופוליסטית.
לא אויב, אלא מגן
הבה נבהיר: המחלקה היהודית אינה גוף פרוע, ולא ארגון צללים שפועל מחוץ לחוק. מדובר בזרוע מודיעין מסכל אשר תפקידה הוא להגן על הדמוקרטיה הישראלית מפני חתרנות מדינית, טרור מבית, וריגול נגדי. אמנם היא עושה שימוש בצווים מנהליים, אמצעי חריג בדמוקרטיה מערבית, אך גם היא כפופה לדין הישראלי ולביקורת שיפוטית.
העובדה שמדובר בכלי שמופעל לפני שמתרחשת עבירה, על סמך מידע מודיעיני, לא הופכת אותו לבלתי חוקי, אך כן מחייבת משנה זהירות. זהו כלי שיש להפעילו בעיניים פקוחות, בידיים נקיות ובשקיפות מרבית, גם אם לא מלאה.
הסכנה האמיתית: לא החוק, אלא התרבות
בפרשה הנוכחית, הבעיה אינה רק משפטית – אלא ערכית. ההקלטות אולי לא חושפות עבירה פלילית, אך הן מעלות תהיות מטרידות. כאשר שיח פנימי של בכיר בשירות נשמע כאילו אפשר "לעצור גם בלי ראיות", נשאלת השאלה לא רק מה נעשה בפועל, אלא מהי תרבות הארגון.
גרוע מכך, כאשר ההדלפות מגיעות בעקבות חקירה אחרת, בעניינו של קצין בכיר במשטרה, עלול להיווצר הרושם – גם אם מוטעה – של מערכת שמובלת ממאבקי כוח פנימיים, ולא מהאינטרס הציבורי.
הדמוקרטיה נמדדת גם בדרך
הטיפול באויבים מבית, מ"טרור יהודי" ועד לסיכול ריגול וחתרנות, הוא חשוב מאין כמוהו. הטרור נטוע עמוק בלב זרמים קיצוניים בחברה הישראלית, עטוף באידיאולוגיה ובתחושת שליחות. אבל דווקא משום כך, כל פעולה מולו חייבת להיעשות בכפוף לערכי היסוד של המדינה – בראשם: כבוד האדם, שוויון בפני החוק, ושלטון החוק.
לא כל ביטוי חמור מחייב העמדה לדין אך כל הטיה מוסרית צריכה לעורר דיון ציבורי. המחלקה היהודית אינה הבעיה. השאלה היא מהו הקוד האתי שמנחה אותה, מי מפקח עליה ואיך מבטיחים שהיא מגינה על המדינה מבלי לכרסם ביסודותיה.
חומת מגן, לא חרב פיפיות
אם לא נהיה זהירים, נתעורר יום אחד ונגלה שההגנה על המדינה הפכה לכלי ריק. המחלקה היהודית חייבת להמשיך לפעול אבל היא גם חייבת לדעת שמישהו פוקח עליה עין. לא מתוך חשדנות כי אם מתוך אחריות כי על דמוקרטיה לא מגנים בכוח, אלא באיזון.

כותב הטור הוא עו"ד רמי תמם – לשעבר מפקד כוח משימה ביאחב"ל ולהב 433, ראש תכנית MBA סייבר בקריה האקדמית אונו ושותף במשרד פטמן – תמם ושות'. (צילום: קרדיט צילום: הקריה האקדמית אונו).
 
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה