כבר 31 יום שמשפחת יבלונקה נמצאת בחוסר ודאות מוחלט, מיטלטלת בן תקווה לייאוש. חנן יבלונקה, תושב תל אביב, היה אחד ממשתתפי מסיבת הטבע נובה בדרום ונעדר מאז ה-7 באוקטובר. מאותה השבת הארורה, שהובילה לפריצתה של מלחמת חרבות ברזל, נעלמו עקבותיו. לפני פחות מחודש הוא אמור היה לחגוג יום הולדת 42, כשאת השמחה וההתרגשות מחליפים מאז דאגה, חרדה, ובעיקר געגועים עזים.

"אין לנו לא יום ולא לילה", מספרת אביבית עבדי יבלונקה, אחותו של חנן בשיחה אתר ice. "לחנן יש שני ילדים ששואלים כל הזמן מה קורה עם אבא שלהם, אין לנו מה לענות להם. אף אחד לא יודע לתת לנו תשובות בנוגע לגורלו. אנחנו משפחה מאוד מלוכדת, תמיד מבלה ביחד. חנן ואני עובדים באותו הבניין והתראנו כל יום. חנן הוא איש של אנשים, עם חיוך רחב וכובש. הוא אוהד של הפועל תל אביב והרבה אנשים מכירים אותו מהיציע. כל דקה בלעדיו מרגישה כמו נצח".
 

עוד ב-

דובר זק"א, מוטי בוקצ'ין: "הגוף והנפש לא מצליחים לעכל את הזוועות"

לכתבה המלאה

"מאז שחנן נעדר אנחנו לא הולכים לעבודה, בקושי ישנים, נמצאים כל הזמן בדריכות", ממשיכה עבדי יבלונקה. "כל צלצול טלפון מקפיץ אותנו. אין רגע אחד של שלווה. אחותי ואני עברנו לגור אצל ההורים. כולנו מנסים להחזיק את הראש מעל המים, לחזק ולתמוך אחד בשני".

חנן כלל לא אמור היה להיות באותה המסיבה, ההחלטה לנסוע לדרום התקבלה ערב קודם לכן באופן ספונטני. "ביום שישי חנן והחברים שלו היו אמורים לנסוע למסיבה בצפון, באמצע הדרך הם החליטו לשנות כיוון", מתארת עבדי יבלונקה. "בשבת בבוקר, כשבחדשות דיווחו על מתקפת הטרור של החמאס והדיווחים על הזוועות במסיבת הנובה התחילו לזרום, לא דאגנו. לא היה לנו בכלל מושג שחנן נמצא שם. היינו בטוחים שהוא בילה עד השעות הקטנות ולכן ישן עד מאוחר".

"לקראת שעות הערב, שלא הצלחנו לאתר את חנן, כבר התחלנו לדאוג", מרחיבה האחות אביבית. "דברנו עם כמה חברים של חנן, והבנו שהוא וחברים אחרים, נסעו למסיבת הטבע. כל החברים שהיו איתו במסיבה, ובהם גם הכדורגלן ליאור אסולין ז"ל, נרצחו. מה קרה עם חנן? אנחנו בערפל".

הרכב של חנן והנייד בתוכו, אותר ליד קיבוץ מפלסים. בכל הקשור בחנן עצמו, הרי שסימני השאלה עדיין רבים. "קראו לנו, המשפחה של חנן, להגיע למתקן הצבאי כדי לזהות את הגופה שלו", משחזרת עבדי יבלונקה. "כבר הכנתי הספד לשבעה. כשראינו את הגופה, התברר שהייתה טעות בזיהוי והיא לא של חנן. מה יש לומר, זו הייתה סיטואציה נוראית. כל רגע כזה מערער אותנו לגמרי".

חנן יבלונקה (משמאל) ואחותו אורית (צילום באדיבות המשפחה)

חשוב להסביר: בניגוד למשפחות החטופים שיקיריהן מוחזקים ברצועת עזה, הנעדרים נמצאים בסיטואציה שונה ומורכבת לא פחות. "אנחנו מספר דו ספרתי של משפחות שאין להן אף אות חיים באשר לבנים ולבנות שלהן", מדגישה עבדי יבלונקה. "כולנו נמצאים באותה הסירה. יש לנו קבוצת ווטסאפ ייעודית, אנחנו מאוחדים ומלוכדים. נוצר ממש קשר אישי בין כולנו".

"כואב לי מאוד שעל הנעדרים לא מדברים בתקשורת", היא אומרת. "זה כאילו הם לא קיימים. המאבק למען הנעדרים חייב להיות גבוה על סדר היום, אסור להתעלם מהם. כל נעדר הוא עולם ומלואו. החשש שלי הוא שהנעדרים יהפכו לשקופים, לזה אנחנו לא מוכנים".

מה לגבי סיוע מהמדינה, יש מי שנמצא אתכם?
"יש צוות שמוצמד לנו. אורן, אליה ואבי, נמצאים איתנו בקשר יומיומי דואגים לנו ועושים כל שהם יכולים כדי לקהל עלינו. גל הירש נפגש עם אמא שלי ובכה יחד איתנו. ברור לי שיש לו תפקיד קשוח שמושך הרבה אש".

איך מתמודדים עם חוסר הוודאות?
"אין לנו ברירה. כל יום שעובר דווקא נותן לנו סוג של תקווה. בעלי, שי, הקים חמ"ל והוא עושה ימים כלילות כדי לגלות עוד מידע על חנן. יש לו רעיונות יצירתיים ובזכותם גם למדנו בהדרגה על השעות האחרונות של חנן בדרום באותה השבת. בגלל המצב, אנחנו כמובן לא יכולים לצאת אל השטח, אבל דואגים שמי שנמצא שם יהפוך כל אבן".

איזה מסר יש לך לממשלה?
"יש אכזבה גדולה מהממשלה. התחושה היא שהם לא מבינים את עוצמת האירוע. זה הזמן להתעשת: לעטוף את משפחות הנרצחים, לתמוך במשפחות החטופים והנעדרים, לחבק את המפונים ולסייע לכל אותם העסקים שלא יכולים לעבוד ולא מצליחים לגמור את החודש. אני רוצה להוסיף עוד כמה מילים: משפחת יבלונקה תמיד עסקה בנתינה, עכשיו אנחנו בצד השני. החברה הישראלית היא מדהימה, לאנשים בארץ יש לב רחב. החיבוקים והודעות התמיכה שאנו מקבלים – כולל מאנשים שבכלל לא מכירים אותנו – מחזקים ומעודדים אותנו. אנחנו צריכים את כולכם יחד איתנו, אל תשאירו את הנעדרים מאחור".