בית המשפט קיבל בחלקה תביעת לשון הרע שהגיש שופט כדורגל נגד אייל ברקוביץ ואופירה אסייג,  בטענה כי בתכנית הספורט היומית אותה שידרו יחדיו, הם כינו אותו בין היתר "ילד" ו"שופט הזוי". כך פורסם היום (יום ג') באתר תקדין. השופטת רונית פינצ'וק אלט קבעה כי אין מדובר בהבעת דעה המוגנת מכוח החוק, אלא בדברי לשון הרע שנועדו להשפיל את התובע ולפגוע בתפקידו כשופט, ופסקה לטובתו של שופט כדורגל פיצוי בסך 35 אלף שקלים, ועוד 7,000 שקלים שכר טרחת עורך דין. .

התובע משמש כשופט כדורגל מוסמך ושופט במשחקים רבים בליגת הילדים והנערים של התאחדות לכדורגל. לטענתו, באוקטובר 2010 הוא נשלח על ידי התאחדות לשמש שופט במשחק של ליגת הילדים והנערים בין מכבי הרצליה למועדון הכדורגל נשר, שמנהלו באותה עת היה ברקוביץ'.

עקב עומס חום ששרר באותו יום, סיכם התובע עם הקבוצות טרם תחילת המשחק על הפסקת מים אחת בכל מחצית בת 35 דקות, בנוסף להפסקה בין המחציות, ובסך הכל 3 הפסקות שתייה במהלך המשחק. לטענת התובע, בדקה ה-12 הוא הוציא את השחקנים להפסקת מים כמוסכם. בדקה ה- 24 למשחק, כאשר הכדור יצא משדה המשחק, "יזם" ברקוביץ ללא סמכות הפסקה נוספת ללא אישורו של התובע, שהזהיר אותו לא לחזור על המעשה. במחצית השנייה עצר השופט את המשחק ל-2 הפסקות שתייה אלא שבדקה ה-68, כ-2 דקות לפני תום המועד החוקי של המשחק, דרש ברקוביץ הפסקת מים שלישית, אך השופט סירב לכך.

לטענת התובע, ברקוביץ עצר את המשחק פעם נוספת והוריד את שחקניו להפסקה בניגוד להוראת התובע תוך שהוא מטיח בתובע ששפט במחצית המגרש השנייה, במשחק ילדים מקביל, "סתום את הפה" ו"אני אראה לך מה זה אין הפסקת מים". בגין הדברים האלה נקנס ברקוביץ בבית הדין להתאחדות הכדורגל ב-2,500 שקל והורחק ל-8 שבועות מהמגרשים. סכום הקנס שולש ועונש ההרחקה הוארך עד לסוף עונת המשחקים לאחר שברקוביץ יצא לתקשורת וכינה את שופטי בית הדין "אפסים".

"באים לקבל תשומת לב במגרשים"

לטענת התובע, יומיים לאחר המשחק, שודרה תוכנית הספורט של ברקוביץ ואסייג ברדיו ללא הפסקה, ובמקביל באתר one, ושם דיברו המגישים על אירועי המשחק ואמרו את הדברים הבאים: "מדובר ב-2 שופטים הזויים", "כל השופטים במשחקים האלה הם ילדים בכיתות י"א-י"ב שאין להם מושג בכדורגל... הם ילדים הזויים, ילדים מתוסכלים... שלא מקבלים תשומת לב ובאים לקבל תשומת לב במגרשים והם מוציאים את התסכול שלהם על הילדים המסכנים האלה שבסך הכל מה ביקשנו? מים, מים לילדים".

לטענת התובע, הנתבעים לא ביקשו את תגובתו ואת תגובת השופט השני ששפט במשחק, לא טרם התכנית ולא במהלכה, וכי הדברים שנאמרו אינם אלא השתלחות זדונית ומכוערת המכוונת להשפילו. הנתבעים טענו מנגד כי במרכזה של התביעה מצויה החלטה חסרת הגיון הגובלת ברשלנות של התובע, אשר סיכנה את חיי הילדים ובריאותם. זאת, כאשר מדובר במשחק כדורגל של חובבים בני 8-9, ביום שבו נמדדה טמפרטורה של 40 מעלות ושררו אחוזי לחות גבוהים. עוד טענו הנתבעים כי הפרסום הוא אמת וכי מדובר בהבעת דעה על התנהגותו של התובע. כמו כן טענו כי סכום התביעה - 100 אלף שקל - הוא דמיוני, אסטרונומי וחסר פרופורציה, מבלי שהובאה ראייה כלשהי לכך שלתובע נגרמו נזקים כלשהם.

השופט רונית פינצ'וק אלט קיבלה את התביעה בחלקה וציינה כי המחלוקת העיקרית שבין הצדדים היא בשאלה האם האמירות שנאמרו במסגרת תכנית הרדיו על ידי הנתבע והנתבעת הן בבחינת ביקורת והבעת דעה מותרים על פי החוק או שמא מדובר באמירות שהן לשון הרע ושאינן נהנות מהגנה כלשהי על פי החוק. בחינת האמירות הנ"ל צריכה להיעשות בהתאם לפרשנות שייתן להם האדם הסביר או המאזין הסביר. השופטת קבעה כי לא מדובר באמירות שמעבירות ביקורת על ההחלטה, אלא באמירות המתייחסות לשופט "גופו" ומתיימרות לקבוע עובדות אודותיו, תוך ציון שמו המלא.

השפה השגורה בענף הכדורגל

"בעוד שאת האמירות כאילו התובע 'לא מבין בכדורגל' או 'לא מבין מהחיים שלו' הייתי מוכנה לקבל כאמירות אשר למרות שהן לכאורה ציון עובדות, מהוות למעשה הבעת דעה, לא כך הוא לגבי המילים 'הזוי', 'דורש תשומי' ומוציא את תסכולו על הילדים המסכנים", כתבה השופטת בפסק הדין. "אמירות אלה מהוות אמירות הבאות לציין עובדות אשר מתייחסות ספציפית לתובע, ובשמו המלא. הנתבע אישר בעדותו בחקירתו הנגדית כי אין הוא מכיר את התובע ואין לו לגביו ולגבי אישיותו וידיעותיו ידיעה כלשהי, והדברים האמורים התבססו אך ורק על החלטתו של התובע, על פי גרסת הנתבע שלא הוכחה, לגבי הפסקות השתייה במהלך המשחק. בנסיבות אלה, בעוד שהנתבע רשאי היה להעביר ביקורת, ואף ביקורת חריפה על החלטות התובע במהלך המשחק, אין הוא יכול להתיימר לקבוע עובדות שאינן מתקיימות בתובע, אשר יש בהן כדי להשפיל ולבזות את התובע, וכן יש בהן כדי לפגוע בתפקידו כשופט משחקים מטעם ההתאחדות לכדורגל. אמירות אלה מהוות לשון הרע כמשמעותן בחוק".

השופטת דחתה את טענת הנתבעים לפיה אמירות אלה מהוות חלק מהשפה היומית השגורה, וכי בענף הכדורגל נעשה שימוש בקללות ובאמירות חמורות בהרבה. לשיטתה, גם אם אמירות אלה שגורות יותר או פחות, אין בכך כדי לשנות את המסקנה כי מדובר בלשון הרע ולפיכך הן צריכות להיות מותרות רק בהתאם להגנות הקבועות בחוק. עוד ציינה השופטת כי גם אם ניתן לקבל ביתר גמישות, אם כי בגבול מסוים, אמירות המהוות לשון הרע הנעשות במגרש, תוך כדי המשחק, אין לומר כי אמירות אלה מותרות בשוך התרגשות המשחק, מחוץ למגרש.