תקשורת

כתבת השבוע: השניים שרצו לתרום כליה ליקיריהם, ובסוף הצילו זרים להם

אסי עמד לתרום כליה לחברו, כשבמקום אחר בארץ, חיים לא יכול היה לתרום כליה לאחיו. שני זוגות שלא הכירו זה את זה, וסיפור אחד על טוב לב - כתב החדשות 12, אורי איזק, מספר למה בשביל סיפורים כאלה התגלגל לתעשייה
מערכת אייס | 
מתוך החדשות 12 (צילום מסך קשת 12)
אמו של אשר בוזגלו עברה השתלת כליה בשל בעיה תורשתית, ממנה נפטרה בסופו של דבר. אשר גם הוא היה זקוק לתרומת כליה, ואחיו, חיים התעקש לתרום לו, אולם נמצא לא מתאים. במקום אחר בארץ, אסי זמיר התכוונן לתרום כליה לחברו צוק, אלא שנודע לו כי נמצא מתאים גם לתרום לבוזגלו, אותו כלל אינו מכיר. כך קרה שבבית החולים בלינסון בוצעה "הצלבה" בין הארבעה, כשהכליה של אסי הושתלה בגופו של בוזגלו, ואילו לרביב נתרמה הכליה של חיים, אחרי שלמרבה המזל התגלתה התאמה בין השניים.
את הסיפור המיוחד והמרגש הזה, שהביא אתמול (חמישי) אורי איזק במהדורה המרכזית של החדשות 12, בחרנו בתור כתבת השבוע שלנו ב"אייס". איזק, שלרוב עורך ומגיש מבזקים באולפן, שוחח איתנו על העבודה על הכתבה והמסר שניסה להעביר באמצעותה.
 
איך ניגשים למרואיין בסיטואציה אינטימית כזאת, רגע לפני ואחרי הליך רפואי? זה לא כמו ריאיון בסלון הבית.
"זאת שאלה טובה מאד. לפני שאני הולך למרואיין אני עושה תחקיר ומנסה להבין, מי האנשים, מאיפה הם בארץ, ומה מצבם - כל הדברים הקטנים שיכולים לתת לך מושג על איך לגשת עליהם בפעם הראשונה. לצד זאת דיברתי עם מנהל המחלקה בבילינסון כדי לקבל אינפוט על הפרוצדורה הרפואית, ולהבין יותר טוב את תמונת המצב. לפני שהתחלנו לצלם שיתפתי אותם בזה שאני באמת רוצה לרגש באמצעות הכתבה, וביקשתי שיספרו לי איך הם חוו את ההליך הזה. ניסיתי להביא אותם למצב שהם קודם כל נפתחים מולי כדי שכשהמצלמות ידלקו כולם כבר ירגישו בנוח, ויהיו מודעים לזה שאנחנו במרחב שרוצה להביא את הצופה להזדהות, ויותר מזה – להחדיר במקום מסוים מסר על החשיבות של תרומת איברים, או חתימה על כרטיס אדי לצורך העניין".
איך עושים את זה?
"יצא שהמרואיינים ממש אמרו את זה בצורה מפורשת, אבל היה לי חשוב לא להכניס את זה ככה, כי אני מאד מאמין במסר שלא מוטח לצופים בפרצוף. אני מניח שאם היו אומרים לי בתור צופה באופן ישיר 'חשוב לתרום איברים' הייתי מכבה את הטלוויזיה. לעומת זאת, כשאתה מביא את המקרה האחד, הנוגע ללב והמצחיק, המסר נקלט אצל הצופה, גם אם לא בצורה מודעת".
קראו עוד ב-ice
ולא בכובע העיתונאי, כמה הסיפור הזה מצליח להשפיע עליך? עברה מחשבה אולי לתרום כליה בעצמך?
"אני לא אשקר האמת שזה עובר בראש, אבל כרגע רק ברמת הלפלרטט עם הרעיון, עוד לא הגעתי למקום כזה. מה שכן, כל פעם שאני רואה סיפורים מהסוג הזה אני חושב כמה טוב יש בעולם, וכמה חבל שאנחנו לא מביאים אותו מספיק לצופה".
רואים אותך בעיקר עושה מבזקים באולפן, איך זה מרגיש בשבילך לצאת לשטח ולהביא סיפורים אנושיים כאלה?
"למעשה, ההתגלגלות שלי לעולם המדיה והחדשות נבעה מהרצון להתעסק באנשים ובסיפורים שלהם על החיים עצמם, ולאו דווקא בהארד ניוז. בהוויה שלי אני כן אדם פוליטי, אבל העיסוק החדשותי בעולמות של הפוליטיקה או המשפט הוא לא הנישה שאני מחפש או מרגיש בה טבעי. במידה מסויימת הסיפור הזה הוא ציון דרך בשבילי, כי אני מתחיל לגעת במקומות ש'עושים לי את זה'".
לסיום, אי אפשר בלי התייחסות לקורונה – חששת לצאת ליום צילום בבית חולים?
"האמת שחששתי קצת והשתעשעתי עם הצוות ברעיון שאנחנו נכנסים ללוע הארי, אבל גם לא היינו באזורים ה'אדומים' של בילינסון, וגם כבר דיווחתי ממאה שערים ומשכונות אחרות בירושלים, ששם המצב היה יותר קשוח. זאת תחושה שהתרגלתי לחיות איתה בתקופה האחרונה".
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה