זהבה גלאון פירסמה הבוקר (שני) מאמר תוקפני ב"הארץ" לאחר תרגיל צבאי בישובים ערביים בצפון בטענה כי הסמטאות באותם ישובים מזכירות את דרום לבנון, גלאון כתבה על כך שהממשלה ממשיכה להתייחס לתושבי ישראל הערביים מקבלים יחס של אויבים, ניצבים בשטח אש ומואשמים תמיד. 

גלאון פתחה את הטור וכתבה: "בשבוע שעבר הפעיל פיקוד צפון נגמ"שים בוואדי עארה ובאום אל־פחם. התירוץ הרשמי של צה"ל היה שהסמטאות שם 'מזכירות את דרום לבנון'. 'תירוץ' — כי זה בדיוק מה שהיה כאן. התרגיל הזה בא חצי שנה לאחר מבצע "שומר החומות" והאירועים הנפיצים בחודש מאי, ואפילו קציני צה"ל אמורים להבין את משמעות המסר של התמרון הזה מבחינת תושבי אום אל־פחם: אנחנו יכולים לכבוש אתכם בכל רגע נתון. יו"ר ועדת הביקורת באום אל־פחם, עלי עדנאן, אמר אחר כך ברשת ב' שישראל הופכת את התושבים הערבים לאויבים כמו לבנון.

לו ביקש צה"ל להתאמן בעיירה שמדמה את דרום לבנון, יש לו שטחים די והותר — ותקציב גם כן — לבנות לו לש"בייה שמחקה את מארג' עיון. צה"ל לא היה מתכנן ומוציא לפועל תמרון כזה בצפת. לא מפחידים ככה תושבים יהודים. אחרי אירועי מאי טען צה"ל שנהגי אוטובוסים ערבים לא התייצבו לתרגיל שלו. כשבוע לאחר מכן התברר שהצבא עצמו סירב לזמן אותם לשירות".
 

עוד ב-

גלאון: לעצור את נתניהו לפני רצח ראש הממשלה הבא

לכתבה המלאה

לאחר מכן, גלאון הסבירה את טענתה: "וכאן בדיוק הנקודה. צה"ל התאמן באום אל־פחם בדיוק כפי שהוא מתאמן בקביעות ביישובי הגדה המערבית. התושבים הם ניצבים לכל היותר. ואם ייפלט כדור, או פגז, כמובן זה יהיה מצער, אך לא חשוב יותר מדי, ולא ימשוך כל תשומת לב שלילית בישראל".

בהמשך גלאון ביקרה את הממשלה וכתבה כי: "ההישג המרכזי של הממשלה הזאת הוא השותפות עם רע"ם, מפלגה ערבית, בקואליציה — מה שלא הושג לפני כן בכל ימיה של מדינת ישראל. אבל איך קורה שגם הממשלה הזאת ממשיכה להתייחס לערבים אזרחי ישראל — למודי עשורים של אפליה ממוסדת והסתה ממוסדת לא פחות — כאל אויב? מכאן ההתייחסות לפשיעה בחברה הערבית כאל 'טרור'; ומכאן נובעת ידיעה מזעזעת אחרת שנחשפה בתחילת החודש — שב"כ הוציא הודאות משלושה תושבי יפו, על שתקפו חייל כביכול. לולא מצא עורך הדין שלהם סרטוני וידאו מהזירה, והוכח בהם כי השלושה באו לשם רק לאחר שהתרחש האירוע, קרוב לוודאי שהם היו מורשעים בתקיפת החייל".

המצב כשאתה אזרח ערבי במדינת היהודים: אתה אשם תמיד. לערבים אפשר להוציא מעצרים מינהליים ולחפש בבתיהם בלי צו שופט — שני אמצעים ששב"כ וצה"ל משתמשים בהם בגדה מדי יום ביומו. וכאן צריך להזכיר משהו שיהודים מעדיפים לשכוח, אך הוא נמצא תמיד בזיכרון של הערבים בישראל: השיטות האלה לא הומצאו בגדה. בימי המשטר הצבאי הן הופעלו תחילה על אזרחי ישראל הערבים, עד שזה הסתיים ב–1966".

גלאון סיכמה וטענה כי: "בפועל אנחנו מתבקשים לבחור בין שתי שיטות משטר. האחת: משטר המבוסס על אתניות, משטר העליונות היהודית. האחרת: אזרחות. מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה. דווקא מי שמוחים על הגדרתה של ישראל מדינת אפרטהייד היו צריכים לעמוד כחומה בצורה נגד רעיונות העוועים להפעיל שתי מערכות חוק נפרדות — בתחומי ישראל גופא! — כלפי יהודים מזה וכלפי שאר הישראלים מזה. אך ראו זה פלא, דווקא המוחים האלה הם שדוחפים להשבתן של שיטות המשטר הצבאי. זכויות האדם אינן ניתנות לחלוקה: אם לא יהיו זכויות לערביי ישראל, גם זכויותיהם של היהודים יתערערו. הכלים החדשים יהיו מפתים מדי בעיני המשטרה ושאר כוחות הביטחון. מוטב שנעצור זאת בעוד מועד".