צדק מי שאמר שהנייר סופג הכל, אבל לפעמים צריך לדעת לשים גבול גם לדברים הנכתבים. בואו נודה באמת: משרדי הפרסום אינם מסכנים ואף אחד אינו מצפה שיגנבו אותו - בגלוי או בנסתר. במחקי העמלות הקיימים בשוק הישראלי יש מרווח ביטחון ושומן המגיע לעשרות אחוזים. מפרמים שמקפידים לבקר את החשבונות המוגשים להם יודעים לזהות את המחיר האמיתי המשולם על ידי משרדי הפרסום למדיה - בהשוואה למחיר הנגבה מהם. הפערים מגיעים לפעמים ל-40%, 50% ולמעלה מכך, וכבר נתקלתי במקרים בהם הגיע הפער כמעט עד 100% - וכל זה במסגרת הנתונים הגלויים, לפני שהתחלנו לדבר בכלל על עמלות היתר וההחזרים של מתחת לשולחן. אז לשם מה ההיתממות?? הקריאה של ג'ינג'י להחרמת המכרז נשמעת כמו ניסיון להגן על מעוזם של משרדי הפרסום כדי להבטיח ולוודא שאף אחד מהם לא חורג מהגבולות "המוסכמים" ולא מעלה בדעתו להשתתף במכרז שעלול, רחמנא ליצלן, לגרד את קצה קצהו של השומן העודף שמשרדי הפרסום שומרים מכל משמר. אילו התנהלות ענף הפרסום בישראל היתה יכולה לנכס לעצמה עקרונות של שקיפות וגילוי נאות - אפשר היה להתעקש על תשלום עמלה ראויה המבטיחה הוגנות ותגמול ראוי למשרדים. אבל כל עוד נשמרים כללי המשחק המנפחים עלויות ומחירי מדיה, וכל עוד אנחנו מתמודדים עם פערים בסדרי גודל של עשרות אחוזים - טוב היה עושה ג'ינג'י אילו היה מחריש ולא בוחר להשתין מהמקפצה!

צריך לפסיק את הזניית המקצוע

בו אי פעם תושג הסכמה כדי להגיע להתאגדות ולמנוע הישנות של מקרים כמו מכרז הרכבת. האחרון!

אבל כנראה שמי שיתמודד סגר כבר משהו עם מישהו...