דעות

11 שנה להתנתקות: סיקור כושל, צהוב ואגרסיבי נגד מתנחלים

לקראת כנס קטיף לציון 11 שנים להתנתקות, עיתונאית 'ידיעות אחרונות' יפעת ארליך נזכרת בסיקור התקשורתי ש"איתרג" את שרון, השתיק את המתנגדים ופגע בדימוי המתנחלים, ומציעה שיח צבעוני ומורכב במקום "צהוב" 
יפעת ארליך |  5
יפעת ארליך, ידיעות אחרונות (צילום יח"צ)
הקיץ הכתום ההוא לפני 11 שנה לא היה כל כך כתום. הוא בהק בצהוב זוהר הודות לסיקור עיתונאי כושל. 2 סוגים של "צהוב" כיכבו בשיח התקשורתי בעת ההתנתקות מרצועת עזה. הראשון היה הצהוב הרגיל של העיתונות - שיח ריגושי הפונה אל הלב ומתעלם מהשכל. לפני הגירוש הפחידו הכותרות מפני המתנחלים האלימים שעלולים לגרום למלחמת אחים ולאבדות בנפש. במהלך הגירוש ואחריו הסיקור התקשורתי היה אמפטי יותר כלפי המתנחלים, אבל כל כולו היה מסחטה רגשית, בסיפורים ובצילומים קורעי לב של אנשים המגורשים מביתם.
הצהוב השני שאפיין את הקיץ ההוא היה צהוב חמור וחריג בהרבה - צהוב של איתרוג. התקשורת, שתפקידה לרסן את השלטון ולחשוף את מניעיו ושחיתותו, העלימה עין במודע מההתנהלות החומרה של אריאל שרון ז"ל, ראש הממשלה דאז. אבי ההתנחלות השנוא והמושחת, הפך ברגע אחד ליקיר העם הנערץ.
תחת הצהוב הזרחני וההרסני, הושתקו והודחקו לשוליים קולות אחרים שדיברו על קבלת ההחלטות השגויה, על הסכנה הביטחונית החמורה שבבריחה מעזה, ועל החרפה המוסרית בגירוש אלפי אנשים מביתם.
מי שמבקשים לשנות את השיח בהווה ולא עסוקים רק באבל ובכי על החורבן, הם יוצאי הגוש שהקימו את מרכז קטיף להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון. השבוע יתקיים כנס גוש קטיף לאחריות לאומית שמטרתו לעודד שיח ושפה חברתית של אחריות לעתידנו משותף למרות כל המחלוקות. אחד המושבים בכנס בו אשתתף, יעסוק בשאלה: "צהוב או כחול-לבן - מהו צבעה של העיתונות?"
השאלה הזו מטרדיה אותי מידי יום. לרוב לא יוצא לי לעסוק בנושאים צהובים קלאסיים. פה ושם רכילות, רק בקטנה, אבל בצהוב הריגושי אני עסוקה בהחלט, כמעט עד מעל הראש. כששואלים אותי מה תפקידי בידיעות אחרונות, אני עונה בציניות: "כתבת לענייני מתנחלים מתים". אני כותבת ב'ידיעות' על שלל נושאים עקרוניים ועמוקים, ובכל זאת, כתבות מבתי אבלים של מתנחלים שנרצחו זוכות להבלטה מיוחדת ולתגובות רבות. ראיון עם יתומים אכן הופך את הבטן, וסלחו לי על הציניות, גם מוכר. גם טורים אישים שלי שעוסקים בפחד לנסוע בכבישי איו"ש זוכים למקום של כבוד בעיתון. הם אכן הטורים הכנים והמרגשים ביותר. ואני שואלת את עצמי שוב ושוב האם נכון להיות חלק ממסחטה רגשית?
והתשובה שלי מחזירה אותנו לימי הפינוי מגוש קטיף. בני אדם לא מפנים. זבל מפנים. הפינוי של אלפי אנשים מביתם התאפשר רק לאחר קמפיין אגרסיבי שהציג את המתנחלים כסטיקרים מהלכים נוטפי אידיאולוגיה במקרה הטוב, או משיחיסטים מסוכנים במקרה הרע. כשדימוי של קבוצה הוא לא אנושי, קל לשנוא אותה ולגרשה מביתה.
על הדימוי נעדר האנושיות שנוצר למתנחלים יש אחריות לא רק לתקשורת שטיפחה אותו, אלא גם  למתנחלים עצמם. השפה שהשמיע הציבור הזה סבלה מסיסמאות יתר, ושכחה לדבר בשפה אנושית.
הלקח שלי מהגירוש מגוש קטיף הוא לדבר בלשון בני אדם, ולעשות בתקשורת האנשה למתנחלים. מוטב כשהם חיים, אבל אם הכותרות אוהבות במיוחד מתנחלים מתים, ארוץ גם לבית האבלים כדי לכתוב על מתנחלים מזווית אנושית. באותו האופן אשתף מעל דפי העיתון בפחד הנורא לנסוע בכבישי יהודה ושומרון, כי קודם כל ולפני הכל אני אדם עם רגשות וחולשות. יהיה מי שינצל את גילוי החולשה כדי לקעקע את חיי ביו"ש, אבל בפנים אני יודעת שעל פחד מעיזים לדבר רק חזקים.
השיח הרגשי-אנושי הצבוע בצהוב, הוא לא במקום השיח האידיאולוגי הצבוע כחול לבן. ההתנתקות לימדה אותנו שאם אנחנו רוצים להמשיך ולחיות פה יחד, מוטב שנדבר ונקשיב בכל הצבעים.
יפעת ארליך היא עיתונאית בידיעות אחרונות. המאמר נכתב לקראת כנס קטיף לציון 11 שנים להתנתקות מגוש קטיף בנושא אחריות לאומית, שיתקיים מחר (יום ב') בניצן ביוזמת מרכז קטיף להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון 
תגובות לכתבה(5):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
  • 5.
    (ל"ת)
    אנונימי 08/08/2016 11:03
    הגב לתגובה זו
    0 0
    סגור
  • 4.
    יפעת גילגול עינים ארליך והאמת
    י. ליבוביץ' 08/08/2016 09:27
    הגב לתגובה זו
    1 0
    שיח רגשי הפונה אל הלב ומתעלם מהשכל. ילדים מרימים ידים בכניעה. פאנטים בתפילין וטלית. בכי ונהי. הכל המצאות של התקשורת. צהוב של אתרוג. כששרון היה אבי ההתנחלויות הוא לא אותרג על ידי המתנחלים. פתאום הוא לא היה אחראי ("מיניסטריאלית") על סברה ושתילה. בממשלת הליכוד לא אמרו עליו שיעלה על הכנסת עם טנקים ובגין לא פרש בדיכאון בגלל השקרים שלו. הכל שקרים של התקשורת. אנשים לא מפנים. אבל עושים עליהם סגר כתר וחישוף. טוב, רק עם הם ערבים. התקשורת ממציאה את זה שהם אנשים. והכל בגילגול עינים צדקני מוסרני וחינני
    סגור
  • 3.
    ליפעת יש משהו שמירב הנשים היו רוצות. צריך לראות בשביל להבין
    JJ 07/08/2016 14:16
    הגב לתגובה זו
    2 2
    התשובה בגוף ה"שם"
    סגור
  • 2.
    לקרוא לילד בשמו: התקשורת פעלה בפשיזם מוחלט למען שלטון נגד אזרחים !
    תקשורת במובנה הנמוך 07/08/2016 13:10
    הגב לתגובה זו
    2 4
    התקשורת שעסקה בדמוניזציה,השתקה וסתימת פיות ,לא יכולה לרחוץ את הכתם הענק שדבק בה.
    סגור
  • 1.
    אף מילה על הכיבוש האכזרי ועל הפשעים והעוולות
    איתמר 07/08/2016 12:18
    הגב לתגובה זו
    5 4
    שאיפשרו למתנחלים לקיים חיים בלתי מוסריים בעליל ברצועת עזה ? גוש קטיף היה מעשה לא ציוני ולא מוסרי. תחילתו בחטא וסופו בחטא. מתנחלים שמתגעגעים לחיים ב״גן העדן הכחול״ (כפי שעיתונאית מתנחלת תיארה את גוש קטיף ב״מקור ראשון״) דומים להפליא בתחושותיהם וריגשותיהם לאמריקנים לבנים שמתגעגעים לשנות העבדות שהיו מבחינתם ימי הפאר והשגשוג של האריסטוקרטיה האמריקנית הלבנה בדרום ארצות הברית.
    סגור