אז אחרי הרבה מאמץ וזמן, הייתי בהריון. שבוע 14 כבר שבוע יחסית מתקדם שממש עוד שניה יודעים את מין העובר. אני מגיעה לבדיקה שגרתית ושלוש מילים שלא אשכח לעולם: 'מצטערת , אין דופק'. איך עוברים ממצב של הריון תקין ומלא והתרגשות יומיומית למצב של מיון והפלה והרדמה וחדר ניתוח".
 

עוד היא חשפה באומץ: "מעמסה קשה על הגוף והנפש. מניחה שרק מי שחוותה תחושה של אובדן כזה מבינה כמה זה כואב, לעובר/ית שהייתה אצלי בבטן 3.5 חודשים, רציתי להגיד שאלו היו 3 חודשים קסומים מאושרים ומלאי אושר ותקווה, תודה שבחרת בי גם אם זה היה לזמן קצר יחסית.

אז כמו שאמרתי, אני בתהליך, במסע ארוך, מסע שמציב בפני המון אתגרים, לא יודעת עדיין מה הסוף שלו אבל אני מקווה ומאמינה שיהיה למסע סוף מתוק".