חוות ענק של מחשבים שנמצאים בעיקר באזורים בעולם בהם מחיר החשמל הוא זול וישנו חיבור מהיר לאינטרנט, זה מה שצריך כדי לכרות את המטבע הדיגיטלי וצריכת אנרגיה יותר מאשר ישראל צורכת בשנה שלמה.

על פי מאמר של ד"ר עמית שרגא, חוקר במכון דוידסון לחינוך מדעי, שהתפרסם השבוע באתר N12, הוא מסביר איך זה עובד. יש לציין כי אנחנו לא מדברים על קניית מטבעות ביטקוין קיימים אלא על כרייה של מטבעות חדשים שהדרך לכך נעוצה דרך קוד דיגיטלי שאמור להוביל את ההארכה של שרשרת הבלוקצ'יין: מעין חידה מתמטית שאותם "כורים" מתחרים ביניהם כדי לפתור אותה, ומי שמצליח מוסיף בלוק של קוד דיגיטלי לשרשרת ומשלים את העסקה ומקבל מטבעות חדשים. עם הזמן הכרייה נעשית קשה יותר שכן אותה חידה מתמטית שצריך לפתור נעשית יותר מסובכת ומורכבת.

כזכור, מפתחי הביטקוין הגבילו מראש את המספר ל-21 מיליון מטבעות שתהליך הכרייה שלהם עתיד להסתיים עד שנת 2140.  אבל אל תדאגו, כל מטבע של ביטקוין יכול להתחלק עד ל-8 ספרות אחרי הנקודה העשרונית, מה שיוצר כמות עצומה של חלקי המטבע הדיגיטלי.

בסופו של דבר, אותו משתמש, "כורה", מעמיד את המחשב שלו לטובת כריית הביטקוין. את תהליך הכרייה עצמו ברחבי העולם אם כך מבצעים המוני מחשבים שביחד דורשים גם משאבי אנרגיה. מאידך, גם מערכות הקירור של המחשבים ששומרות על המעבדים שלא יתחממו יתר על המידה, גם צורכות חשמל. כך מוקמות ברחבי העולם חוות של מחשבים, של כרייה, עם מערך גדול של מחשבים עם מעבדים חזקים.

אותן חוות ענק של מחשבים נמצאות ברחבי העולם, כאשר בסין נמצאים 53% מתהליכי הכרייה העולמית של המטבעות הדיגיטליים ואחריה ארה"ב עם 13% מכמות כריית הביטקיון העולמית. אותן חוות יוצרות מטבע הדברים גם זיהום סביבתי בעקבות צריכת החשמל הגבוהה והממשל בסין הודיע כי בכוונתו להקשיח את התנאים לכריית הביטקוין בשטח המדינה כדי לחסוך במשאבים ולצמצם בזיהום האוויר.

כמה חשמל צריך כדי לכרות ביטקוין? על פי ד"ר עמית שרגא, ההערכה היא כי כלל הצריכה העולמית עומדת על יותר מ-70 מיליארד קילוואט-שעה (קוט"ש) בשנה - נתון המהווה קצת פחות משליש אחוז של צריכת החשמל העולמית. כמות זו גבוהה מצריכה של מדינות שלמות, החל מקולומביה, שוויץ או אוסטריה ועד ישראל שבשנת 2017 צריכת החשמל השנתית עמדה על 57 מיליארד קוט"ש.