יש כמה הרגלים שפשטו בישראל של העידן הנוכחי, כן עידן של 16 שנים בהן היה ראש ממשלה אחד ושרים שמתחלפים חדשות לבקרים - אבל רוח המפקד היא להסיט את האש ממנו ולגלגל אותה כשזה נוח לממשל האמריקאי הידידותי והתומך, וכשזה נוח למערכת המשפט, וכשזה נוח למערכת הכלכלית וגם לעסקים הפרטיים. בין כל הרכיבים של התופעה הזו עובר קו אחד - כולם אשמים חוץ ממנו ומהשרים שלו.

עכשיו נדבר רגע על הריטואל הזה: כשהבנקים מפרסמים דוחות כספיים, מתגוללים עליהם, מתירים את הרסן מכל מי שקשה לו לגמור את החודש, והנה קיבלנו שקט עם איזו חקיקה פופוליסטית נגד הבנקים.
 

עוד ב-

ניר ברקת נגד שטראוס: "איבדה בושה, שיאים של ניתוק, עושק"

לכתבה המלאה

היום הגיעה תורה של שטראוס. זו פרסמה דוחות כספיים והודיעה על חלוקת דיווידנדים סבירה. לא היה צריך שיעבור יותר מידי זמן כשכל תוכניות הצרכנות, ניר ברקת, שר הכלכלה וכן הלאה. יתגוללו על שטראוס. ככה, הם חושבים, הם יצליחו להסיט את תשומת הלב מאופן הניהול של המדינה בזמן מלחמה.

כדי לשמר את הכוח של ממשלה כזו צריך לגייס את הציבור הרחב, וזה קשה לממשלה לעומד בראשה. בישראל של שנת 2024 קשה לחיות: יותר מידי מילואים, שירות סדיר, מסים, יוקר מחיה, מלחמה וכן הלאה. לא צריך להמשיך כדי שכולם יבינו במה מדובר.

עכשיו נעבור לשיח הכלכלי. כל כלכלן/ אנליסט/ מנהל של חברה גדולה מתחיל להבין שישראל של אחרי ה-7 באוקטובר היא מדינה שונה גם כלכלית. לא רק צבאית, פוליטית, מדינית וכן הלאה. כשאנחנו מנסים לברור את המוץ מהתבן ולהבין איך החברות הגדולות בישראל רואות את הדברים, אז הנה השורה התחתונה: כל חברה צריכה לדאוג לעצמה ל'יתירות". כלומר ליכולת שלה לפעול בתנאי קיצון (כמו מלחמה) ללא עזרת המדינה.

נסביר את זה ככה: נניח שב-8 באוקטובר (יום אחרי הטבח ותחילת המלחמה) שטראוס הייתה אומרת דבר כזה: אני מחלקת מוצרים רק בתחום גדרה-חדרה. הנהגים של המשאיות לא רוצים לנסוע בכבישים, כשמחבלים מסתובבים חופשי וכשיורים טילים. מה אז היינו עושים? ואם שטראוס אז למה לא גם תנובה? וטרה? וכן הלאה.

נמשיך: נניח ששטראוס הייתה אומרת שהמפעלים שלה, שממוקמים מחוץ לתחומי גדרה עד חדרה, מושבתים כי הם לא רוצים לשלם שעות נוספות ולשלם תוספות סיכון לעובדים ובכלל למגן את המפעלים? ואם שטראוס אז למה לא גם תנובה וטרה? מה אז היינו אומרים?

אז לא, אף חברה לא עושה עושה טובות לאף חברה כשהיא עושה את הדבר הנכון - מייצרת ערך לבעלי המניות שלה. אלא שההאשמה של ברקת משל שטראוס היא חזירה, היא לא רק מקוממת אלא לוקה בלוגיקה והיגיון פשוט.

אז הנה המספרים: שטראוס מכרה בשנת 2023 (שהייתה שנת שיא שלה) מוצרים ב-10.5 מיליארד שקל. הרווח התפעולי שלה הסתכם ב-772 מיליון שקל והרווח הנקי הסתכם ב-439 מיליון שקל.

זה אומר שקצת יותר מ-7% מהמחיר של כל מוצר של שטראוס שקנינו הפך לרווח תפעולי, ורק סדר גודל של 4% הפך לרווח נקי. נדגים את זה שוב: קניתם מילקי ב-10 שקלים? אז בממוצע ובחישוב גס, שטראוס הרוויחה עליו נטו (אחרי מסים וכן הלאה) קצת יותר מ-40 אגורות. סביר? חזירי? לא זה ולא זה - אלא הגיוני. אז מה רוצה ניר ברקת מהחברה? כותרות ולהסית את השיח הציבורי מניהול אזרחי קלוקל של המלחמה לשנאת עשירים - ותו לא.