"הייתי חייב להגיע בעצמי לתחנת דלק כדי לראות במו עיניי את המחירים!" – בהכרזה הבומבסטית הזו פתח ביולי 2022 יו"ר האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו, את אחד מאינספור סרטוני הקמפיין המוצלח לקראת הבחירות, שבסיומן יקים את קואליציית ה-64 הנוכחית. היום קל ללעוג לתשדיר ההוא, כשכולם כבר יודעים במה ממשלתו התמקדה ואילו תחומים היא הזניחה עד ל-7 באוקטובר – אבל שם, בשמש הקופחת, כשהוא חנוט בחליפה ועניבה אופייניות, נתניהו כיוון למציאות שכל נהג כאן הכיר וכאב.

תעריף הבנזין באותו החודש עמד על 8.08 שקל לליטר בשירות עצמי – שיא שכמותו לא נרשם כעשור, מספטמבר 2012, בזמן שאותו נתניהו כיהן כרה"מ והציבור שילם בתחנות 8.25 שקל. אלא שיו"ר האופוזיציה הנמרץ לא נתן לעובדות היסטוריות לקלקל פריים טוב, ועל רקע משאבת הדלק גם "חשף" את האשם האמיתי: "יאיר לפיד מחלק מיליארדים מהכסף שלכם לאחים המוסלמים ולרשימה המשותפת!".
 

@bnetanyahu מחירי הדלק עולים בלי הפסקה - והממשלה של לפיד לא עושה כלום! #בגלל_לפיד ♬ BORN FOR THIS - Foxxi

קמפיין הנגטיב הצליח, ורבים ממצביעיו של נתניהו אכן סברו שבקדנציה השישית שלו הם סוף-סוף ישלמו פחות. אלא שכולנו נספוג השבוע עוד התייקרות של הבנזין – החמישית ברצף – שמצטברת לכ-90 אגורות רק מתחילת 2024. המשמעות: משפחה מן היישוב שממלאת מיכל בנפח 40 ליטר, 6 פעמים בחודש, הוסיפה להוצאותיה לאורך התקופה יותר מ-200 שקל לחודש רק בסעיף הרכב – הכול עוד לפני שחישבנו את שאר ההבטחות שנכזבו להוזלות בחשמל, במים ובהקפאת הארנונה. יתרה מזאת: דלק הוא לא רק מוצר סופי לנהגים, אלא גם תשומה בשינוע הסחורות על הכבישים, שמשפיעה על מחירן ברשתות השיווק. לכן, המעט שנותר מההתחייבויות להיאבק ביוקר המחיה, בשורה של ענפים, חטף מהלומה בצל המלחמה. האם נתניהו אשם בכך, כפי שטען לגבי קודמו?

האמת היא שלא הוגן לבחון את רה"מ, ובעצם כל ראש ממשלה, דווקא דרך הפרספקטיבה של מחירי הבנזין. התעריף הרי נקבע מידי חודש לפי נוסחה קבועה, שהמשתנים העיקריים בה הם עלות הדלקים באגן הים התיכון ושער הדולר מול השקל – על שניהם לשרים יש, אם בכלל, השפעה עקיפה בלבד. במקרי קיצון, כמו תחילת המחאה החברתית או החודשים הראשונים למלחמות באוקראינה ובישראל, נאלצו באוצר להפחית מעט את המס הגבוה לליטר ("בלו") – וחיכו להזדמנות הראשונה כדי להשיב אותו לרמתו המקורית, בצמרת התרומה לכנסות המדינה. בשאר הזמן, ודאי בימים כתיקונם, הדלק הוא בעיקר שאלה של מזל: מתייקר או מוזל בהתאם להתפתחויות בעולם, כשהמחיר הבא נקבע רק על סמך חמשת ימי המסחר האחרונים בכל חודש. תוצאת החישוב עשויה להועיל לפוליטיקאים או להזיק להם, אבל קשה לטעון שהיא בשליטתם – וממילא בתחום הזה כל ממשלה עשתה, פחות או יותר, את אותו הדבר: לקוות לטוב.
 

עוד ב-

בשורה איומה לנהגים: מחיר הדלק מטפס שוב החל משבוע הבא

לכתבה המלאה

אלא שנתניהו, הבקיא בנושא יותר מכולנו, בכל זאת קבע באותו סרטון מפורסם: "במקום לעשות משהו ולעצור את עליית המחירים המטורפת הזו, יאיר לפיד מחלק מיליארדים מהכסף שלכם לאחים המוסלמים". האם לתקציבים שקיבלה רע"מ עבור החברה הערבית היה קשר כלשהו לתעריף הבנזין? בערך כמו שמשפיעות עליו ההטבות לאברכים בממשלה הנוכחית: אפס מוחלט. האם ללפיד הייתה אחריות "לעשות משהו" כדי להתערב בשוק הדלק? אם כן, לנתניהו – אחרי 5 התייקרויות רצופות – יש עכשיו את אותה אחריות בדיוק. האם גם כעת הוא חש צורך בהול "להגיע בעצמו" לתחנה כדי לצפות "במו עיניו" בנהגים הזועמים, או שבתפקידו הנוכחי הוא מעדיף להשאיר את השליחות הזו לפקידי משרד האנרגיה?

במידה רבה, הדלק הוא רק פרומו מכעיס במיוחד לגל הגזירות שממתין לכולנו מיד לאחר החג: מוצרי החלב שבפיקוח יתייקרו גם הם השבוע בין 4 ל-5 אחוזים – ובעקבות זאת, ליטר 3% שומן יחצה לראשונה את רף ה-8 שקלים לקרטון (אפרופו אירוניה היסטורית, בסרטון ממערכת הבחירות מתועד נתניהו כשהוא מנופף בכד חלב ומכריז למצלמה: "אנחנו נוריד את המחירים!"). לפי פרסומים שונים מתוכננות עליות מחירים גם בקרב ספקים גדולים כמו "דיפלומט" ("היינץ", "קלוגס", "אריאל" ועוד), "הנקל סוד" ("אינדולה", "פרסיל") ונקניקי "יחיעם". בקיץ יתעדכן תעריף הנסיעה ברכבת הקלה בת"א ובירושלים ל-8 שקלים לנסיעה בודדת – זינוק של 45% - במה שזכה, למרבה האבסורד, לכותרת "צדק תחבורתי" ברפורמה של השרה מירי רגב.

לכל אלה יש להוסיף תשומות ממשלתיות שהתייקרו כבר השנה – כמו החשמל (2.6%+), המים (כ-1%) והארנונה בכל הארץ (2.7%+, לא כולל שינויים חריגים ברשויות מקומיות ספציפיות). אם המע"מ אכן יטפס ב-1% ב-2025, כפי שנקבע בהחלטת הממשלה ערב אישור התקציב, צפויה עוד תרומה ממשלתית שלילית – אולי במקרה הזה בלתי נמנעת – לעליות המחירים המהירות בישראל.

אז נכון, שר הכלכלה ברקת אמנם יזם רפורמה בשם "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", שתכליתה הקלת הייבוא ממדינות היבשת וקיצור הרגולציה על דרכו של מוצר משם למדפים אצלנו. אלא שבחלוף כשנה וארבעה חודשים לכהונת הממשלה, החקיקה בכנסת עדיין לא הושלמה. גם רעיונות אחרים של ברקת למאבק ביוקר המחיה – מחשיפת רווחי המונופולים במשק ועד לפירוק היבואניות הגדולות – לא הפכו עד היום למציאות בענף המזון, על אף הפוטנציאל הגלום בהם להגברת השקיפות והתחרות.

במאי אשתקד איים משרד הכלכלה להטיל פיקוח מחירים על "קוקה קולה", ביוני השתעשע באפשרות להוסיף לרשימה את הלחם המלא, באוקטובר כשפרצה המלחמה "הורה לבחון" את הרחבת הסל המפוקח – ובכל המקרים הללו, הכותרת הדרמטית התגלתה כריקה מתוכן. מה הפלא שעכשיו, כמו במשל המפורסם על הזאב, המגזר הפרטי לא מתרשם כשברקת מפרסם "רשימות שחורות" של חברות מזון וקורא לצרכנים שלא לקנות מהן סחורה?

גם בשוק הדיור, לאחר כשנה של התמתנות, שני המדדים האחרונים מצביעים על חזרה למגמת התייקרויות, עם עלייה מצטברת של 2% במחיר הארצי לרכישת דירה. כל הנתונים הללו מעמידים בספק גדול את הפחתת הריבית שרבים מקווים לראות בעוד חודש, שכן הנגיד לא יסתכן בבריחה מחודשת של האינפלציה אל מחוץ לטווח היעד. המשמעות של הותרת הריבית בשיעור גבוה של 4.5%, היא המשך ההחזרים המוגדלים לבנקים של הלוואות ומשכנתאות תוך כדי מלחמה – שבה, מטבע הדברים, ההכנסה של משפחות רבות קטנה או מתערערת.

אם נחזור לסיום אל הקמפיין של נתניהו ממערכת הבחירות, נגלה שרוב הסעיפים שבהם נקב כיו"ר האופוזיציה כסובלים מ"עליות מחירים מטורפות: דלק, משכנתאות, מזון, לחם, מים, חשמל" – ממשיכים לבלוט במצעד יוקר המחיה של פסח 2024, אלא שהפעם כוכב הסרטון הוא במקרה גם ראש הממשלה, שנטל לעניין אחריות אישית. עובדה, את תשדיר התעמולה מלפני שנתיים, חתם נתניהו במילים: "תצביעו ליכוד – ואנחנו נוריד את המחירים". החלק הראשון של המשפט קרה, החלק השני מעולם לא נראה רחוק יותר מלהתממש.