כשגחלי המחאה החברתית עוד לוחשות, מחשבות להידלק ולטלטל את ממשלתו, שחרר בנימין נתניהו הודעה דרמטית לנהגים. זה קרה בדיוק השבוע לפני 10 שנים, בעשרה לשמונה בערב – תזמון מושלם ואכזרי למהפך בליינאפ של עורכי המהדורות המרכזיות בטלוויזיה.

"אנחנו לא שולטים במחירי הדלק, אבל כן שולטים במס שגובה המדינה" – ציין את המובן מאליו והודיע על הפחתת הבלו על הבנזין ב-10 אגורות, כדי שהתעריף לא יחצה רף סמלי של יותר מ-8 שקלים לליטר. בחודש העוקב הוא התערב שוב בנוסחה, ורק לאחר כחצי שנה – כשמחירי הנפט ירדו לרמתם המקורית – שבו משאבות המס של האוצר לפעול בקצב הרגיל, כלומר המטורף, שמאפיין אותן תמיד.
 

עוד ב-

הדלק יפחת מ-7 שקלים? זה הויתור שהמדינה צריכה לעשות

לכתבה המלאה

על נתניהו נמתחה אז ביקורת – הן בשל מה שנתפס בצדק ככניעה ללחץ פוליטי, והן מחשש שהמהלך יוביל ל"מדרון חלקלק" של ויתור על מס כאמצעי להתמודד עם גלי התייקרויות. ואולם, בסופו של דבר, ההחלטה שהוא קיבל לא גרמה לנזק; אדרבא: בחלוף עשור, על רקע עוד השתוללות במחירי הנפט בעקבות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, ראוי להפנות למחליפו דווקא את השאלה הפוכה: מדוע לא להשתמש באופן שגרתי בבלו על הבנזין כ"כרית" לקיבוע התעריף – כך שהמס יגדל אוטומטית כשהמחיר יורד, ויקטן בהתאמה כשהמחיר עולה, מבלי שהצרכן בתחנת הדלק יספוג תנודות קיצוניות כל כך בתשלומים כל חודש?

בשורות הבאות אציג הצעה ל"חוזה צרכני חדש" שיאפשר לקבוע חיוב אחיד על הדלקים לשנה מראש, מבלי לפגוע בנהגים או בהכנסות המדינה לעומת המצב הקיים.

מתוך דו"ח המיסים השנתי של האוצר

כנקודת מוצא לדיון יש לזכור שלאוצר יש כיום שולי ביטחון גבוהים במיוחד: דו"ח המיסים השנתי שפרסמה השבוע הכלכלנית הראשית של המשרד, שירה גרינברג, חושף כי ב-2021 זינקו הכנסות המדינה בסכום חסר תקדים של כ-16.7 מיליארד שקל.

הבלו על הבנזין שמוטל בישראל הוא מהגבוהים בעולם – שני, מתברר, רק להולנד – ובכל מקרה מעל מדינות מערביות למהדרין כמו צרפת, גרמניה ובריטניה. על הסכום הזה מוטלים הצמדה למדד ומע"מ בשיעור של 17%, כך שבשורה התחתונה המדינה גובה 71% (!) מהתעריף בתחנות הדלק; ובמספרים פשוטים: 17 מיליארד שקל מידי שנה. כיוון שהמיסוי הכבד אינו מבחין בין רכבי יוקרה למכוניות ישנות, או בין נהג תל אביבי רווק למשפחה עם ילדים בפריפריה, הוא למעשה משמש להרחבת הפער החברתי: ככל ששכרך החודשי נמוך יותר, חלקו היחסי של הבלו על הבנזין מתוך הכנסתך גדול יותר.

אילו ישראל התאפיינה במערך של תחבורה ציבורית מודרנית, מבוססת רכבות קלות ומטרו, ניתן היה לטעון ברצינות שהמס על הדלקים כאן מתמרץ את הציבור להתנזר או לצמצם את השימוש ברכב הפרטי. ואולם, בחיים עצמם, הסעת ההמונים במדינה נשענת בעיקר על אוטובוסים, שלרוב אינם נהנים אפילו מנתיבים מועדפים ולכן עומדים בפקק הכללי. הניסיון בעולם מלמד שבערים עם מסילות תת-קרקעיות, כמו פריז או ברלין למשל, גם שיעורי בלו נמוכים בהרבה על הבנזין לא מונעים ממיליוני נוסעים להעדיף את התחבורה הציבורית. כל עוד היא זולה, מהירה, דייקנית ופועלת ברצף – מתברר שאין צורך לקנוס בכבדות את בעלי המכוניות במטרופולין כדי שיבחרו להשתמש בה.

זאת ועוד: בישראל הבלו על הבנזין מצטרף למס הקנייה הגבוה ממילא על רכישת כלי רכב חדשים – ויחד, לפי הדו"ח של גרינברג, שניהם מניבים לאוצר הכנסות של 27 מיליארד שקל בשנה! ב-2025 אמורה להיכנס לתוקף גם אגרת הגודש בכניסה לתל אביב, שתייקר בכ-800 שקל לחודש את ההגעה לעיר בשעות העומס עבור תושבי חוץ שיגיעו לעבוד בה במכוניתם; בקיצור, נדמה שהנחה של כמה עשרות אגורות מתעריפי השיא הקיימים, לא תפגע במוטיבציה של הנהגים לעבור לרכבות מסובסדות, ככל שאלה יספקו בעתיד חלופת נסיעה ברמה גבוהה. בהזדמנות הזו כדאי להזכיר שדלק לא משמש רק לתחבורה פרטית אלא גם כתשומה מרכזית בהובלה ובשינוע של סחורות, למשל לרשתות השיווק, ולכן מחירו משפיע גם על ענף המזון.
 

עוד ב-

איך פוטין קשור ליוקר המחיה בישראל? | מתן חודורוב

לכתבה המלאה

אבל אם הבלו אכן יופחת, מי יכסה את הוצאות הממשלה? הכנסות המדינה חשובות כדי לממן את עלויות מדינת הרווחה – בריאות, חינוך, קליטת עלייה – ולכן לבעיית הדלק נדרש פתרון תקציבי "סגור", שלא יגרום לאובדן מיסים. אפשר, למשל, להחליט שתעריף הבנזין יעמוד על X לכל אורך השנה הראשונה – כשהאוצר נושא גם בסיכון להתייקרות הנפט (ואז יפחית את המס אוטומטית) וגם בסיכוי להוזלה (ואז יעלה את המס אוטומטית). לקראת סוף השנה תיערך התחשבנות, שבה יתברר אם הכנסות המדינה לליטר נפגעו בשורה התחתונה – ואז הציבור יחזיר את "החוב" בתעריף לשנה הבאה – או שהן דווקא גדלו, ואז הנהגים יפוצו באמצעות הנחה לשנה הבאה. למעשה, זהו "משחק סכום אפס" שאינו מתיימר לסבסד את הדלק או אפילו להפחית בשקל את המס שנגבה בגינו לאורך זמן, אלא רק לייצב ולקבע את המחיר של תשומה כה בסיסית לשנה שלמה מראש.

נשמע הרפתקני ומסוכן? מתברר שעיקרון זהה מופעל ממילא כבר היום בחישוב תעריף החשמל הביתי: ההתחשבנות עם הלקוחות על התייקרות או הוזלה של הדלקים המשמשים לייצור אנרגיה, אינה נערכת מידי חודש אלא אחת לשנה, במטרה ליצור פשטות וודאות במחירים; אם גוף כמו חברת החשמל מסוגל לספוג זמנית את השינוי בעלויות כדי לחסוך את התנודות החריגות מהצרכן, על אחת כמה וכמה שגם המדינה מסוגלת לעשות זאת. ככל שהסטיות הזמניות מהמחיר (לשני הכיוונים) יהיו תכופות וקיצוניות יותר, כפי שקורה בימים אלה, התועלת שיפיק הציבור מהמיצוע שהצעתי כאן תגדל.

לא רק במישור המלחמתי, אלא גם בזירה הכלכלית, התקופה שלפנינו סוערת וקשה לחיזוי. היא תתאפיין בעליות וירידות של מחירי סחורות בתדירות גבוהה, באופן שעלול להקשות על קבלת החלטות בקרב משקי הבית והעסקים הקטנים. גם אם משרד האוצר אינו מסוגל להציע לציבור "תעודת ביטוח" מפני המטוטלת הזו, יש בכוחו לצמצם את הטווח שבו היא תנוע ולתרום ליציבות המחירים כדי למנוע שיתוק במשק, לפחות כל עוד הסדר העולמי שהכרנו מוטל בספק. נדרשים רק רצון טוב, ראש פתוח ומעט חשיבה יצירתית