השבוע מציינים שלושים שנה להסכמי אוסלו, למעשה רק הימין מציין, משתמש בתאריך העגול כדי לנגח, לעוות את ההיסטוריה ולקעקע נרטיב שקרי כאילו אוסלו הוא החטא הקדמון, הסיבה ההיסטורית לעימות האלים בין ישראל לפלסטינים.

השמאל לעומתו, מתעלם, מתחפר, מחכה שהתאריך יעבור, בשתיקתו נותן יד לעוול ההיסטורי העצום שנעשה לתהליך ולמוביליו. דווקא בימים אלו צריך לדבר על אוסלו, להתגאות באוסלו ולהצביע על מי שעשה הכול כדי להכשיל את התהליך גם במחיר שפיכות דמים.
 

עוד ב-

הליכוד של פעם הוחלף בקבוצה קיצונית, משיחיסטית וכהניסטית | יריב אופנהיימר

לכתבה המלאה

הסכם אוסלו היה המהלך האמיץ וההרואי ביותר שנעשה מאז קום המדינה להשגת שלום בין ישראל לעולם הערבי, והצלת ישראל מהפיכתה למדינה דו לאומית. הסכם עליו שילם ראש הממשלה יצחק רבין בחייו, הסכם שפרץ את הדרך להכרה הדדית של ישראל והפלסטינים, הסכם שמפירותיו ממשיכה ליהנות מדינת ישראל עד עצם היום הזה, עצירת האינתיפאדה הראשונה, הוצאת צה״ל ממרכזי הערים הפלסטיניות, שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית, הסכם השלום עם ירדן, הסכמי אברהם, כל אלו לא היו מתרחשים אילולא אוסלו, עבור ישראל אוסלו הוא סיפור הצלחה.
.
בניגוד לדעה הרווחת, אוסלו לא היה הסכם שלום אלא הסכם ביניים, התחלה של תהליך שבסופו ייחתם הסכם קבע שבמסגרתו שני העמים יחיו בחופש ובשלום, זה לצד זה. אחד מאדריכלי ההסכם המשיל באוזניי את אוסלו לפצוע אנוש המוכנס לניתוח דחוף, כשבמהלכו מתפרץ לחדר בכל רגע אדם אחר המנסה לחבל במכשירים ולנתק את החולה ממכונת ההנשמה.

ברוך גולדשטיין, יגאל עמיר מצד אחד, ומפגעי החמאס מהצד השני, כל צד הצית אש, במטרה להרוג את התהליך ולוודא שלא תהיה כל פשרה, שני הצדדים הצליחו. תהליך אוסלו נעצר, מעולם לא הושלם, נתקענו בשלב הביניים, הסדר קבע לא הושג. כיום, המרוויחים המרכזיים מאוסלו הם דווקא משמיציו הגדולים, ציבור המתנחלים בגדה המערבית. עבורם אוסלו היא מתנה שלא מפסיקה לתת.

כשנחתם ההסכם, החליטו שני הצדדים לחלק את שטחי הגדה לאזורים נפרדים, על מנת להוציא את ישראל ממרכזי הערים הפלסטיניות ולאפשר לרשות הפלסטינית לקחת אחריות על מערכות החינוך, הבריאות, הרווחה והביטחון. חלוקת השטח לאזורי A, B, C הייתה מהלך זמני שנועד לייצר הפרדה על פי המצב הקיים והעניקה לישראל שליטה מלאה על 60% מהשטח. בעורמה, הפכו המתנחלים את הזמני לקבוע והחלו להתייחס לחלוקה הזמנית של אז כגבולות הקבע של היום.

למרות שאוכלוסיית הפלסטינים גדלה בשלושת העשורים שעברו, הם עדיין נדרשים להצטופף בשטחי A ו-B ב בלבד, בעוד שישראל ממשיכה לשלוט בשטחי C החולשים על 60% מהגדה ומקפים כל שטח פלסטיני. על השטח הזה, הכפילה ישראל את מספר המתנחלים ובנתה התנחלויות חדשות, בניגוד להסכם האוסר על שינויים בשטח.

לשביעות רצונה של ישראל, מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית שהוקמו באוסלו ממשיכים לעבוד בצמוד לצה״ל והשב״כ ומספקים תוספת ביטחון למתנחלים בשטח, גם בתקופות המתוחות ביותר הרשות ממשיכה בתיאום ביטחוני עם ישראל. כשבידיהם שליטה בכל שטחי C ללא מחויבות לבריאות, לחינוך ולרווחה של הפלסטינים, עבור המתנחלים אוסלו התקוע הוא מציאה, Win Win, מבחינתם רק שלא יבוטל.