מסקר חדש של נשות מילואימניקים, שבוצע על ידי מכון המחקר "מאגר המוחות" עולה כי קרוב לשליש מעריכים כי יש סיכוי שיחליטו להיפרד או להתגרש כתוצאה מהשינויים וכי קרוב ל-40% עשויים ללכת לטיפול זוגי לאחר סיום השירות. שני מטפלים זוגיים וותיקים החליטו להיכנס לאירוע
החזרה מהמילואים הביתה היא רגע מרגש לכולם. הגעגוע, המתח, השמחה, הכל מתנקז לרגע הזה. ובכל זאת, אחרי 'שוך הסערה', מתבהר השינוי שהתחולל בתקופת המילואים הארוכה. החזרה מפגישה את שני הצדדים שעברו חוויה מטלטלת רצופה בהתמודדויות רבות עם מתחים, לחצים, פחדים, חרדות וגעגועים. ממש חוויה משנת חיים שמייצרת נקודת פתיחה מאתגרת לחיבור מחדש.
מצד הלוחמים, חוויית הקרב משנה את האדם. היא יוצרת עבורם מסע של שינויים פנימיים וחיצוניים, כמו ביקום מקביל אשר משפיעים על התחושה בביתם ומערכות היחסים שלהם. מציאות הקרב היא כאוטית, מתוחה, הישרדותית, עם סדר מחשבתי מאוד ברור ומוגדר, מעט מאוד ביטוי רגשי ומחשבה חופשית, אבל גם רעות מועצמת עם חבריהם הלוחמים וקבלה מלאה. וזאת לצד רגשות האשם כלפי בת הזוג שנשארה לבדה להתמודד עם המציאות וללא יכולת לתקשר עימה ולספק לה תמיכה.
בצד של אלה שנשארו בבית, התקופה הארוכה של ניהול 'שיגרה' ללא בן הזוג יוצרת גם כן מסע שינויים. התמודדות יומיומית ליצירת ותחזוקת שיגרה רוויות מטלות שבעבר היו מתחלקות בין בני הזוג, דאגות הישרדותיות, שחיקה מתמשכת והיעדר היכולת לחלוק, לפרוק ולהיטען במרחב הזוגי. כל זה מלווה במתח ודאגה לבן הזוג הלוחם ואף ברגשות אשם אל מול סיכון החיים שבן הזוג חווה בשדה הקרב.
שני הצדדים הם כבר לא אותם אנשים שהיו כשהתחילו המילואים. ההתמודדות עם האתגר הזה כדאי שתכלול מגע ברגשות, בתחושות ובציפיות של שני הצדדים. עבור האישה, שכבר הצליחה לייצר ניהול שיגרה מורכבת ביד רמה, מצטרף בן הזוג שחווה ניתוק ארוך מאותה שיגרה ואין לו שום מושג לגביה. הציפייה שהוא ישתלב במהירות ויקל עליה, טופחת על פניהם של שני הצדדים והופכת לתסכול.
עבור הגבר, שעד כה התקיים במציאות אחרת בשגרה מאוד ברורה של מלחמה, בה הוא בעיקר מופעל על ידי מפקדיו לעמוד במשימות מוגדרות, המציאות בבית זרה. חווית הקושי יכולה לפגוע בערך העצמי שלו ולעורר תסכול מהמצב. לכל זה מתווסף החשש האמיתי של שני הצדדים לגבי המשמעויות הנפשיות של הלחימה על הלוחם.
בגלל החוויות האישיות שכל אחד מהצדדים חווה, וההבדלים שנוצרו בין שני הצדדים, עשויות להיווצר בעיות תקשורת על בסיס יומי. השינויים בהתנהגות, באמונות ובמטרות מייצרים פערים, אך זאת גם הזדמנות להתחברות עמוקה יותר בין הזוגות.
התמודדות מיטבית עם המצב החדש דורשת הבנה, הכלה ותמיכה מצד שני הצדדים. אך התמיכה הזו, וההבנה של המצב, לא תמיד נמצאת שם ברמה הנדרשת והטובה ביותר. היכולת להתמודד עם האתגרים ולאסוף כוחות דורשת תקשורת, שיתוף פעולה ותמיכה כך שיהיה ניתן לחדור את הקירות האישיים שנבנו בעקבות המסע המורכב שכל אחד מהצדדים עבר.
החזרה הביתה, מנטלית ורגשית, היא תהליך הדרגתי ויש להתייחס אליה ככזו. נדרש 'זמן נחיתה' עבור בן הזוג שחזר מהמילואים ועבור בת הזוג להתחבר ולהתמזג מחדש.
בתחילה, כחלק אינטגראלי של השיגרה היומיומית, כדאי לייצר תוכניות פעולה יומיומיות אותן מובילה בת הזוג המתורגלת במציאות של העורף ולשלב בהדרגה את בן הזוג בהן. בסיומו של כל יום, חשוב לבצע עיבוד משותף של חוויות היום: מה עבד, מה לא עבד, עיבוד רגשי בכדי לזהות איפה כל אחד עומד ובהתאם, תכנון מחדש ליום שיבוא.
מיכאל סביניק ואסף חליף. באדיבות המצלם
כדי לייצר את הקירבה הזוגית, מתבקשת סבלנות, קצת כמו בתחילת הקשר, להיכרות וחיבור מחודשים. כדאי לייצר זמן בילוי זוגי מרפא ומחבר. כזה שבא מעולם הטיפולים – מסאז'ים, ספא. בילויים אינטימיים תוך שימת דגש על הכרות מחדש, מגע רגיש ומתחשב מתובל טוב טוב בתבלין חמלה, קבלה והבנה.
כמו כן, וככל שניתן מהר יותר, ראוי לשקול להיעזר במסגרות טיפוליות כאימון/טיפול זוגי למרחב שיאפשר עיבוד וחיבור זוגי מחודש. באותו האופן בו אנו מתייחסים לטראומה ומבקשים לטפל בה מהר לפני שתתעצם, גם כאן, חשוב לגשת ולטפל במצב מהר ככל הניתן.
אם הזוגות שלנו יתפרקו בגלל המלחמה, האויב ניצח אותנו בבית. הקרב על הבית, ממשיך עכשיו, אצלכם, בבית. חייל חוזר ממילואים, מה הדבר הראשון שהוא יכול לעשות כדי לשמור על הזוגיות, אולי אפילו בדרך הביתה?
הדבר הראשון להבין שהחיים שהיו השתנו. זה לא שעשינו הפסקה קצרה ועכשיו חוזרים, השתננו. הזמן ואופי החוויות משנה מאד את אופן המפגש בין שני עולמות שנפגשים. כל אחד מגיע עם המטען שלו, החוויות שלו, הצרכים והתסכולים שלה ושלו, ולשני הצדדים יש מקום.
אחרי שאנחנו מבינים שנוצר בינינו מרחק ושוני, שהוא תוצר טבעי של צורות החיים השונות בתקופה הזו, צריך לשים את השוני על השולחן. לא לקחת את זה כמובן מאליו שהיא תבין או שהוא יבין, שהיא תרצה את מה שנראה לי ברור מאליו, או הוא ירצה מה שנראה לי כמובן מאליו. יש סיכוי ש"מה שהיה, הוא לא מה שיהיה" וחשוב שנדע להתמודד עם זה.
עבור המילואימניק כדאי להבין שהעתיד הקרוב/המיידי הוא בעיקרו למידה של המציאות החדשה. ועל כן, להכיר בצורך ב'זמן נחיתה' שעיקרו מנוחה, התאוששות והתבוננות לצורך למידה. רצוי שלאחר שההתרגשות מהמפגש הראשוני נרגעת, ישב עם בת זוגתו ויתקשר את הצורך במנוחה ונחיתה. לא לנסות להאיץ בהשתלבות בחיי השגרה של הבית ואף להצהיר שבימים הראשונים בעיקר יתרכז ב"התאוששות ונחיתה".
באותו האופן שהוא צריך להבין שיש הבדלים ביניהם, גם היא צריכה להבין שנוצר הבדל. לא לקחת כמובן מאליו שהוא ירצה לראות אותה או את הילדים. זה לא ברור מאליו שהוא ירצה ללוות אותם לבית הספר או ללכת לעבודה ואולי הוא דווקא ירצה "להתאוור" בעבודה ובחזרה לשגרה. ברגעים הראשונים של הפגישה, ובתקופה הראשונה של החזרה הביתה, לתת מקום להתבוננות והקשבה, לתת זמן להתאקלמות.
באותו אופן שהוא צריך להבין שיש הבדלים ביניהם, גם היא צריכה להכיר שנוצר הבדל וגם בצד שלה יש צורך של התבוננות ולמידה לזיהוי השינויים שהתחוללו. לכן עליה לעשות תיאום ציפיות מחודש עם עצמה: על אף הכמיהה שבן הזוג יחזור מיד לעניינים ושניתן לבצע חלוקת מטלות מחודשת, אין זה נכון להתנהל כך. יהיה עליה להמשיך לנהל את השגרה כפי שעשתה בטרם חזר, למשך זמן נוסף. בנוסף לכך, יהיה עליה להשקיע בהתבוננות, הכלה ואמפתיה כלפי בן זוגה על מנת להכיר את האדם שחזר עכשיו מהקרב.
הכותבים: מיכאל סביניק ואסף חליף הם יועצים זוגיים המתמחים בבניית זוגיות מצליחה ובאימון אישי וזוגי
