העורך הראשי של מגזיני \'מוטו תקשורת\', אמיר שוורץ, הוא האורח שלנו במדור השבועי under 40 באייס. שוורץ, נשוי ואב ל-2 (עם אחד בדרך), מונה לתפקיד ב-2011, מאז הוא אחראי פיתוח מותגי החברה ועל פיתוח המגזינים שלה.

במסגרת עבודתו הוא אחראי על 17 עורכי המגזינים של הרשת - 13 מודפסים ו-4 אונליין, בהם מוטו, דרך האוכל, הורים וילדים ועוד. בעבר היה עורך התרבות של \'כלכליסט\' ו\'מעריב\', שם גם שימש כמבקר מוזיקה.

1. מה הכי אנדר רייטד בתחום שלך?
שיחות עם המערכת. גדלתי בכל מיני מקומות, רוב חיי ערכתי תרבות - רוב הפעמים שעורך בכיר קורא לעורך זוטר לשיחה, זה לשיחות חתך או עדכונים או ישיבות עבודה. אין שיחות אוף דה רקורד. כשאתה אחראי על כל הרבה אנשים וגם מנהל, אין תחליף לשיחות אישיות על אספקטים רחבים יותר עבודה, להדרכת כתבים.

2. עורך טוב חייב להיות מנהל?
חייב. אתה צריך לנהל תקציב, לנהל זמן ולנהל אנשים. אתה מוקף בלחצים - מהמחלקה המסחרית והמערכת, אתה צריך להחליט אם להעלות קודם משהו באינטרנט ורק אחר כך בפרינט. אתה עובד עם המון אנשים תחתיך, ולכל אחד יש דעה, וכל אחד רוצה לשמור על היצירתיות שלו - צריך לדעת להכיל את זה ובאותו זמן גם ללכת בקו של המגזין.

3. אתה איש של פרינט או אינטרנט?
יש הבדל בחוויית הצריכה: במגזין אתה מסתכל על כל האספקט - אתה לא קורא כתבה כתבה, יש חווית דפדוף, אתה אומר - \"לזה אני אחזור אחר כך\". באינטרנט יש מעין נתיב שמוביל אותך. הגעת לכתבה ועם קידומים נכונים תלך במסלול מסוים. יש פחות עסקת חבילה. אני מאמין גדול בצריכת הנייר, גם אם הוא דיגיטלי, יש את הפיל של הנייר, אולי כי אני רומנטיקן ורוב חיי עבדתי במוצרים מודפסים. האינטרנט הוא לא תחליף לזה, הוא מוצר תוכן משלים. הם יצטרכו להתקיים אחד ליד השני עוד הרבה שנים.

4. מי/ מה הכי אובר רייטד בתחום שלך?
שהעורך יודע יותר טוב מהקורא מה מעניין אותו. בעבר סיקרתי הרבה מוזיקה. תמיד הייתה תפיסה שאתה צריך לכתוב על מי שמעניין אותך בלי לדעת מי קהל היעד שלך. הרבה עורכים וכותבים לא ערים לזה. בפרינט אתה אומר לעצמך \"הכתבה טובה\" - אבל בעיני מי? במגזינים דיגיטליים היום יש פיצ\'רים שאתה יכול לדעת כמה זמן התעכבו על הכתבה. למדו מהטלוויזיה - אם מעט קראו את מה שאתה כותב - זה חבל, הרי אנחנו מתעסקים בתקשורת המונים.

5. מהו ההישג הכי משמעותי בקריירה שלך עד היום?
זה התפקיד הכי מאתגר שלי עד כה. מה שכן, לפני 12 שנה, הראיון השני בחיי היה של שלום חנוך עבור המקומון \'כלבו\'. אחרי שהגשתי את הטקסט, העורך הראשי צעק עלי - אתה עיתונאי או מעריץ? לא ידעתי איפה לקבור את עצמי, הוא ביקש שאחזור ואגיש כתבה מאוזנת. אמרתי לשלום שאני צריך לשאול אותו עוד כמה שאלות והוא אמר - אבל דיברנו שעתיים וחצי, הוא זרם. למדתי מזה המון.

6. מהי השורה הכי מפתיעה בקורות החיים שלך?
למדתי בישיבה תיכונית ואני אספן של מוזיקה - וינילים ודיסקים. יש לי את התקליט ששמוליק קראוס הקליט בכלא ואת האלבום של שלום חנוך באנגלית.

7. אם לא היית עוסק בעיתונות, בטוח היית:
אני מניח שהייתי מרוויח יותר... הגעתי לרדיו חיפה ב-1999 כי רציתי להתעסק במוזיקה, ב-2001 היה משבר בעיתונות המקומית וב\'כלבו\' החליפו את כל העורכים, וחיפשו אנשים צעירים. הייתי אז סטודנט בחוג לתקשורת בחיפה, ואיזה חבר הביא אותי לשם. \"אבל לא כתבתי כלום\", אמרתי, וככה התחלתי. אם לא הייתי עיתונאי, אולי הייתי היסטוריון באקדמיה או חוקר תרבות.

8. מי פתח לך דלת?
ברדיו חיפה זה היה נמרוד שי, וב\'כלבו\' - איתן מרקוביץ\' ואבי סלומון, שהיו הראשונים שנתנו לי לערוך.

9. מי המודל שלך?
כשעבדתי ב\'ישראלי\', שלמה בן צבי היה אז המו\"ל והוא קרא לי להקים את המגזין השבועי של \'ישראלי\', והצמיד אותי לאדם ברוך ולציפה קמפינסקי ל-2 פגישות. מהם למדתי המון על עריכה, נפגשנו מעט מאד פעמים, אבל אין הרבה פעמים בחיים שאתה יכול ללמוד מכאלה מורים.

10. מה הקונפליקט הכי גדול בקריירה או בעבודה שלך?
הכי גרוע זה לפטר מישהו. יותר כיף לקבל עובד לשיחה מאשר לפטר. זה הדבר הכי נורא בלנהל אנשים. גם אם זה קיצץ ואין ברירה, או כשאתה סוגר מוצר.

11. מה הדבר הכי מאתגר בתקשורת הדיגיטלית?
למצוא מודל שזה יהיה רווחי וייתן ערך מוסף, ולנסות לחנך את צרכני התקשורת לשלם על תכנים דיגיטליים. בלי שום קשר ל\'הארץ\', הקהל עוד לא שם, גם בקשר למגזינים דיגיטליים באייפד, לא אפליקציות. אנחנו רחוקים מזה. כל בן אדם רביעי מסתובב עם אייפד, אבל עוד לא מרוויחים מזה בארץ. זה מעסיק אותנו גם ב\'מוטו תקשורת\', אבל למזלנו נייר עובד מצוין, אנשים לא יפסיקו לצרוך תוכן מודפס. המשבר הוא בפרסום, ושם גם האתגר הגדול.

12. כשהיית קטן מה רצית לעשות/ להיות כשתהיה גדול?
ארכיטקט.

13. באיזה בית גדלת?
בבית דתי בחיפה, באחוזה על הכרמל. בית עם המון ספרים, המון עניין בלימודים, שם למדתי להקפיד על דברים, וגם דרך ארץ לדברים, לתרבות. בסוף התיכון ידעתי שאני לא אמשיך להיות דתי. מסגרות הלימוד הדתיות זו המתכונת הבטוחה לחזור בשאלה אם אתה מתנדנד, לפחות אז זה היה ככה. היום יודעים להכיל יותר זרמים, אבל אז היה הכל שחור לבן וצפוף כמו בקיבוץ, בוחנים את החיצוניות ולא את המהות, ובגיל הנעורים, מרד הנעורים הוביל אותי משם החוצה.

14. מה הדבר הבא שהיית רוצה לעשות?
עדיין לא הגשמתי את מה שאני יכול. אני רוצה להישאר בעיתונות הכתובה ושם גם רוב הכישורים, לא רוצה טלוויזיה.

15. פרגן למתחרים
את \'בלייזר\' אני קורא הרבה שנים ואני מאד אוהב את הדרך שבה הם מטפלים בתוכן. זהו אחד ממוצרי התוכן הכי טובים בארץ, לא רק מגזינית. גם את \'נשיונל ג\'יאוגרפיק\' אני אוהב. \'פירמה\' ענק - הוא מגיש חומר מקצועי מאד מעניין, אני לומד משם על התעשייה דברים שלא ידעתי ומוצא שם גם דרכים אינטליגנטיות להגיש תוכן. גם המוסף של \'כלכליסט\' מצוין בעיני.